ת"ק 2213-04-16 ח'מיס נ' ג'רוש

הנתבעת למדה אצל התובע נהיגה.

התובע טוען שהנתבעת נותרה חייבת לו סך של 3,075 ₪.

התובע שעדותו הייתה מהימנה, מתונה ועקבית, מסתמך על רישומים שערך בזמן אמת על השיעורים של הנתבעת, החיובים שלה כלפיו והתקבולים ממנה.

יש לציין שהתשלומים כולם נעשו במזומן ולכן אין כל מסמך אחר המעיד על התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע.

לנתבעת עצמה אין רישומים משלה.

כתב ההגנה שלה מבוסס על הטענה, לפיה היא נהגה לשלם לתובע כל חוב שהצטבר במהלך הלימודים בסוף כל חודש, אך בעניין זה אני מעדיף בבירור את טענת התובע, שלא כך נהגה הנתבעת והיא שילמה לו סכומי כסף שונים על חשבון החוב שהצטבר, במועד שהיה נוח לה וללא קשר לסיומו של חודש.

ישנה חשיבות לכך שהנתבעת נכשלה בשני מבחני נהיגה, ולאחר מכן חדלה ללמוד נהיגה מלבד שיעור אחד שקיבלה מהתובע כ-6 חודשים לאחר הכישלון השני.

מעדות אביה של הנתבעת התרשמתי, שהוא סבור שהתובע לא עשה מלאכה טובה בעניינה של הנתבעת.

האב טען שהתובע הבטיח לו מלכתחילה שעלות הלימודים תגיע לסך של 7,000 ₪ לכל היותר בעוד שהעלות הכוללת התקרבה ל10,000 ₪ .

נראה שאבי הנתבעת סבור שיש לכרוך את התמורה הכוללת לתובע, בהצלחת הנתבעת לקבל רישיון.

משום כך מרשים לעצמם האב ובתו שלא לומר אמת.

למותר לציין, שאין כל ראייה לכך שבהסכם בין הצדדים הוסכם על קשר שכזה.

על יסוד עדות התובע, אני קובע שהנתבעת נותרה חייבת לו סך של 3,075 ₪, נכון ל-1.10.2014.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 3,075 ₪ בצירוף הוצאות בסך 500 ₪, שאם לא כן יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2014 ועד התשלום המלא בפועל.