ביטון נ' אבישי

תביעה קטנה ע"ס 30,000 ש"ח.

אין מחלוקת כי התובע קיבל מהבנק הלוואה ע"ס 56,000 ש"ח וכי הנתבע ערב לאותה הלוואה. לטענת התובע, מסר בידי הנתבע סך של 26,800 ש"ח מתוך כספי ההלוואה לטובת עסק משותף אשר סוכם ביניהם כי יקימהו יחד. לטענת הנתבע, מלבד עצם מתן ערבות להלוואה, לא היו דבירם מעולם.

מעולם לא קיבל סכום כסך כלשהו מהתובע ומעולם לא דיבר אתו על הקמת עסק משותף. התובע, כך הנתבע, בזבז את כל כספי ההלוואה על רכישות שונות. ולא עוד אלא שהנתבע נתן לתובע מקודם , עוד לפני שחתם לו כערב להלוואה, סכום של 6,000 ש"ח אותו לא החזיר לו התובע עד היום.

התובע , שטען בכתב התביעה כי סובל מנכות בשיער ,75% הגיע למשפט בליווי אחותו שביקשה לחוס עליו.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה שעלי לקבל את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. מקרה זה שייך לאותם מקרים בהם בית המשפט יכול בלב שלם ובמצפון שקט לקבוע עובדות על סמך התרשמותו ממהימנות העדים. התובע שידר תום לב בולט במהלך כל עדותו . מאידך, עדותו של הנתבע עשתה רושם לא טוב.

ב. הנתבע ביקש לתמוך את גרסתו בדבר מתן סך של 6,000 ש"ח כביכול לתובע אותם לא החזיר לו לטענתו , באמצעות מסמך בכתב שהתובע הכחיש בתוקף את חתימתו עליו וטען כי הוא מזויף. המסמך צורף לכתב ההגנה.

במהלך עדותו של הנתבע, הוא טען כי את הסך של 6,000 ש"ח נתן לתובע לפני הפרשה של קבלת ההלוואה וחתימת הערבות.

"אחרי שהוא בזבז את ה 6,000 ש"ח שהוא נכנס לחובות הוא פנה אלי שאני אעזור לו , הוא אמר לי שאני אתו כל השנים הוא שאל אם אני יכול להיות ערב שלו בבנק ואמרתי שבלי הרבה בלגאן כי הוא מקבל כל חודש ב- 28 לחודש".