ת"ק 21613-05-14 קורנפילד נ' בלואוס ואח'

בתאריך 7/10/13 נחתם בין התובע לבין הנתבעים הסכם למכירת כל זכויותיהם של הנתבעים בדירת שני חדרים, הנמצאת בעכו, רח' בבל 18, קומה שנייה (להלן: "הדירה"), לתובע.

בהתאם להסכם התחייבו הנתבעים למסור את החזקה בדירה לתובע עד לא יאוחר מיום 5/1/14. בפועל נמסרה החזקה בדירה לתובע רק ביום 18/3/14.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסך של 32,500 ₪.

ראוי לציין כי התובע לא טרח לפרט, בכתב התביעה, מדוע הוא תובע את הסך של 32,500 ש"ח. כשנשאל בעניין זה, השיב "כי זה פיצוי מוסכם מראש לפי החוזה". עיון בהסכם מלמד כי בהתאם להוראות סעיף 7(ב) להסכם, צד להסכם המפר תנאי יסודי בהסכם "...ישלם לרעהו פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש בסך של 32,500 ₪...". סעיף 7(א) להסכם מפרט מה הם התנאים היסודיים שהפרתם מהווה הפרה יסודית של ההסכם. תנאים אלה הם "ביצוע המועד המדויק של התחייבות תשלומי התמורה, מסירת החזקה והעברת זכות החכירה" בדירה מהנתבעים לתובע. כאן המקום לציין כי בהסכם כלל לא נקבע מועד להעברת זכות החכירה בדירה על שם התובע. לכן התנאים היחידים שהפרתם מהווה הפרה של תנאי יסודי, המזכה את הצד השני בפיצויים מוסכמים בסך 32,500 ₪, הינם תשלום התמורה המוסכמת במועדים שצוינו בהסכם והעברת החזקה בדירה לתובע במועד.

הנה כי כן, על מנת שהתובע יהיה זכאי לקבל מהנתבעים את הפיצויים המוסכמים מראש, עליו להוכיח כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם למסור לו את החזקה בדירה במועד שנקבע בסעיף 2 (ב)(1) להסכם. עיון בסעיף זה מלמד כי הנתבעים התחייבו לפנות את הדירה ולמסור אותה לתובע עד לא יאוחר מיום 5/1/14 "כנגד ביצוע מלוא התמורה שעל הקונה לשלם למוכר ו/או לפקודתו, עפ"י ס' 4 להלן". מאחר שאין חולקין כי התובע לא שילם לנתבעים את מלוא התמורה לפני ה- 18/3/14, המועד בו נמסרה לו החזקה בדירה, לא הפרו הנתבעים את הוראות סעיף 2 (ב)(1) להסכם ולכן, ללא קשר לשאלה מי נושא באחריות לאיחור בתשלום (כל צד מטיל האחריות על הצד השני), לא ניתן לקבוע שהנתבעים הפרו תנאי יסודי בהסכם. משכך, אין מקום לחייבם לשלם לתובע את סכום הפיצויים המוסכמים מראש.

נשאלת השאלה האם התובע זכאי לפיצוי כלשהו, לאור טענתו כי האיחור בקבלת כספי המשכנתא וכתוצאה מכך האיחור בתשלום יתרת התמורה לנתבעים (מה שגרם לאיחור במסירת החזקה בדירה לתובע), נגרם באשמתם של הנתבעים. כפי שכבר צוין לעיל, לטענת הנתבעים האיחור נגרם באשמת התובע.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי כל צד תרם במחדליו לאיחור בקבלת כספי המשכנתא, כשחלקם של הנתבעים בגרימת האיחור עולה על חלקו של התובע. בנסיבות המקרה, כעולה מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי הנתבעים נושאים ב- 70% מהאחריות לעיכוב בקבלת כספי המשכנתא ואילו התובע נושא ב 30% מהאחריות לכך..

כפי שעולה מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, התובע רכש את הדירה לצרכי השכרתה. בשל האיחור בתשלום, חל עיכוב של כחודשיים וחצי במסירת החזקה לתובע. היינו, נגרם לו נזק של הפסד שכ"ד למשך חודשיים וחצי. לאור קביעתי לעיל כי הנתבעים נושאים ב- 70% מהאחריות לעיכוב בתשלום, עליהם לפצות את התובע בשיעור של 70% משכר הדירה שהפסיד היינו, 3,150 ₪ (לפי שכ"ד בסך 1,800 ₪ לחודש).

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע את הסך של 3,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 13/5/14 ועד התשלום המלא בפועל.