שביט נ' פלדמן - פסקדין

בפני תביעה שעניינה טענת התובעת כי רכשה אצל הנתבעת קורס בן 10 שיעורים, כאשר מתוכם קיימה הנתבעת רק 7 שיעורים ולפיכך עליה להשיב לידיה את ההפרש היחסי של השיעורים שלא נמסרו.

הנתבעת טוענת מאידך כי הקורס שנרכש ע"י התובעת הינו קורס בן 6 שיעורים בתוספת מפגש פתיחה ואילו 3 השיעורים אליהם מתייחסת התובעת הינם שיעורים אותם הייתה מעוניינת הנתבעת לתת לתובעת מרצונה הטוב ללא תמורה אולם זאת רק בסמוך למועד סיום הקורס. משלא ניצלה התובעת את האפשרות לקיום אותם שיעורים בסמוך לאחר הקורס- בטלה זכותה להטבה.

לחיזוק טענתה של הנתבעת, צרפה היא תדפיס מאתר האינטרנט המנוהל על ידה ובו מצוין כי משך הקורס- 6 מפגשים בתוספת מפגש מקדים.

התובעת טוענת מאידך כי מעולם לא הופנתה ע"י הנתבעת לאתר, כי נמסר לה כי המדובר בקורס בן 10 שיעורים וכך אף מתומחר הקורס (בסך 5,200 ₪, כאשר כל מפגש בודד עם הנתבעת מתומחר בעלות של 520 ₪).

הנתבעת לא הכחישה כי לתובעת לא הוצג כל מסמך בכתב באשר להיקפו של הקורס ואף לא הפנתה את התובעת בזמן אמת לאתר האינטרנט על מנת שתוכל להתרשם מתנאי הקורס ומהיקפו. הנתבעת אף לא הכחישה כי למעשה הוצע לתובעת לרכוש קורס שיכלול בפועל 10 מפגשים (כאשר לטענתה למעשה 3 מהם אינם כלולים בעלות הקורס עצמו).

התובעת מאידך, לא ביקשה בשום שלב לקבל מידע מסודר בכתב ביחס לקורס אותו בחרה לרכוש ולא טרחה לברר מה התמורה אותה היא אמורה לקבל. יתכן בהחלט כי לו היתה התובעת מודעת לעובדה כי היקפו של הקורס שנרכש אינו עומד על 10 שיעורים אלא על 6, הייתה בוחרת להתנהל אחרת.

וככל ואכן נאמר לתובעת כי עלות הקורס מכסה קיומם של 10 שיעורים, וככל ובכוונת הנתבעת היה להגביל את מועדיהם של אותם שיעורים- היה עליה לעשות כן באופן מפורש.

בכך פעלו הן התובעת והן הנתבעת בניגוד לעקרונות תום הלב בכריתת חוזה ובחובת הקטנת הנזק. על התובעת היה לעמוד על קבלת פירוט בכתב של העסקה מחד, ועל הנתבעת היה להבהיר לתובעת מה היא רוכשת מאידך.

לפיכך אני סבורה כי התובעת אכן זכאית לשיפוי בגין מחדלה של הנתבעת, אולם אני סבורה כי אשמה התורם של התובעת למחדל שנוצר עומד על שיעור של 50%.

משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 780 ₪, בתוספת אגרה והוצאות משפט בסך 250 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.