ת"ק 20954-03-14 פלוני נ' גלאס

זוהי תביעה קטנה בסך של 5,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת.

התובע טוען כי ביום 11.2.2014 הוא רכש מן הנתבעת, באולם התצוגה של רכבי "טויוטה" שבניהולה, רכב מתצוגה וזאת בתמורה לסך של 131,000 ₪. רכישת הרכב מהתצוגה נועדה לקצר את התהליכים של שחרור הרכב מהמכס ונבעה מהסיבה שהתובע נזקק לרכב בדחיפות בשל מצבו הרפואי. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לנעול את הרכב שבתצוגה והשאירה אותו פתוח. התובע ביקש לבטל את העסקה ולרכוש רכב חדש שאיננו מתצוגה, אך נאמר לו כי הרכב כבר נרשם על שמו. התובע נאלץ לרכוש רכב בסוכנות אחרת של "טויוטה" בחיפה ולשכור רכב עד לקבלת הרכב שרכש. על כן, מבקש התובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, הוצאותיו ובזבוז זמנו.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובע הגיע ביום 11.2.14 לאולם התצוגה שלה וביקש להזמין רכב חדש, לאחר שמכר את רכבו. נציג הנתבעת אמר לתובע כי קבלת רכב חדש אורכת כחודשיים, עקב העדר רכבים מאותו דגם וצבע המבוקש על ידו במלאי. ניתנה לתובע האפשרות לרכוש את הרכב מן התצוגה ולאחר שהתובע בדק את הרכב ומצא אותו מתאים לדרישתו, הוא ביקש לרכוש אותו ולקבל הטבה בשל כך. הנתבעת אישרה לתובע הטבה של חבילת אבזור לרכב בשווי של 5,000 ₪. התובע הסכים לכך וחתם על הזמנה לרכב התצוגה ובאותו יום שילם, חלק באשראי, חלק במזומן וחלק בשיקים. הובהר לתובע כי הרכב יצא מאולם התצוגה רק לאחר שחרור הרכב ממיסים, תהליך שיארך מס' ימים. הנתבעת מסרה לתובע כי היא תדאג שלא ייכנסו אנשים לרכב התצוגה עד שישוחרר ממיסים ויועבר לאחסנה בחניון לפני מסירתו לתובע. ביום 14.2.14 הגיע התובע בליווי אחיו לאולם התצוגה, אחיו פתח את דלת הרכב ושאל מדוע הוא פתוח ונאמר לו כי הרכב נפתח כחלק מנוהל פתיחת האולם בבוקר, אך אף לקוח לא נכנס לרכב, על פי בקשתו. לפתע אמר התובע כי הוא מעוניין לבטל את העסקה של רכישת רכב מתצוגה ולרכוש רכב חדש שאיננו מתצוגה. הוסבר לתובע כי הזמנת רכב חדש תארך כחודשיים והוא הסכים לכך ואמר שיש לו רכב של בן משפחה בינתיים. נוכח הודעת התובע, נשלחה הודעה ליבואן כדי לבדוק אם ניתן לבטל את העסקה. היבואן הודיע לנתבעת כי לא ניתן לבטל את העסקה משום כך שהרכב כבר שוחרר ממיסים. הנתבעת יזמה פגישה עם נציג ארגון נכי צה"ל, על מנת להבין את רצונו של התובע, אך לא ניתן היה להבין מה רצונו: מחד הוא סרב לכתוב בקשה לגובה המכס לבטל את רכישת הרכב ומאידך סרב להמשיך בהליכי שחרור הרכב. בסופו של דבר הסכים התובע לחתום על הצהרה למכס בדבר ביטול הרכישה של רכב התצוגה וכך היה - הרכב שוחרר משמו של התובע. לאחר מכן פנה התובע מיוזמתו לסניף טויוטה בחיפה לצורך ביצוע הזמנה חדשה והנתבעת נתבקשה ואף הסכימה לוותר על עמלתה לטובת הסוכנות בחיפה.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע ונציגי הנתבעת. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת העדויות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

אין חולק כי התובע הזמין מן הנתבעת, ביום 11.2.14, את רכב התצוגה.

עוד אין חולק, כי ימים ספורים לאחר מכן, ביקש התובע לבטל את ההסכם ובסופו של דבר ההסכם אכן בוטל ולא יצא לפועל.

התובע, הנושא בנטל ההוכחה, לא הוכיח כי ביטול ההסכם על ידו נעשה בשל הפרה של ההסכם מצד הנתבעת, הפרה המצדיקה חיוב הנתבעת בפיצוי התובע.

באשר להפרה הנטענת על ידי התובע - בעוד שבכתב התביעה הוא טען רק כי הרכב היה פתוח ולא נעול בתצוגה, בעדותו הוא הוסיף טענות שלא נטענו קודם לכן וניכר היה כי הן מועלות מתוך הפרזה, וביניהן ש"אני ראיתי אנשים בפנים"; "האוטו פתוח ילדים קופצים בתוך האוטו"; "ילדים קטנים מלוכלכים נכנסים לרכב וקופצים" (עמ' 1 שורות 20-24, עמ' 2 שורה 32, עמ' 6 שורה 26 לפרוטוקול). עדות זו לא הותירה אמון.

נציג הנתבעת אישר בעדותו כי הרכב אכן נפתח ביום ו' בבוקר, בשל טעות של נציג המכירות, אך לא נכנסו אליו ילדים שקפצו ברכב, כפי שטען התובע בעדותו (עמ' 4 שורות 1-11 לפרוטוקול).