ת"ק 20881-08-16 קליין נ' חג'ג' ואח'

רכב התובע ורכב נתבע מס' 1 היו מעורבים בתאונה ב-5.5.16. נתבעת מס' 2 מבטחת את נתבעת מס' 1. על פי דו"ח השמאי נגרמו נזקים לרכב התובע בסכום של 31,020 ₪.

התובע גם שילם שכ"ט שמאי בסכום 1,053 ₪ והשמאי קבע כי יש לקחת בחשבון ירידת ערך הרכב בסכום של 8,805 ₪. לכן התובע פנה לנתבעים בדרישה לתשלום של 40,878 ₪.

אין מחלוקת לגבי אחריות עבור התאונה, והדיון התמקד בשאלת הנזקים.

נתבעת מס' 2 העבירה לתובע סכום של 31,581 ₪ לסילוק מלא וסופי של דרישתו. בתביעה זו התובע עותר לסכום של 9296 ₪ שהוא הפרש בין דרישתו 40,878 ₪ לבין הסכום שקיבל מחברת הביטוח.

יצוין כי במכתב הנתבעת 2 לתובע מיום 14.7.16 שבו אישרה הנתבעת מס' 2 את התשלום של 31,581 ₪ נאמר במפורש שלא אושר התשלום של 9306 ₪ מכיוון שהנתבעת מס' 2 לא קיבלה חשבונית וקבלת התיקון ונאמר במפורש:

"עם קבלת המסמכים הנ"ל ייבחן הפיצוי בגין ההפרש" (מכתב נתבעת מס' 2 נספח ב' לכתב ההגנה).

עובדה פשוטה היא שהתובע לא תיקן את הרכב על פי דו"ח השמאי וכך אמר לבית המשפט:

"האוטו שלי לא תוקן. המשכתי לנסוע ולהשתמש באוטו לאחר התאונה. יש לי שכן שהוא מוסכניק שאני עוזר לו בעניינים של מחשבים. הוא נתן לי פנס משומש ומרח קצת צבע אבל ממש לא תוקן" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 11-13).

בתמיכה לטענותיו התובע הגיש לבית המשפט התייחסות של השמאי זיו אנגל לפרשה ושם נאמר:

"בסופו של יום, בחר בעל הרכב להישאר עם הרכב בחזקתו ולתקן את הרכב לאחר שקיבל לידיו את סכום עלויות תיקון הרכב".