ת"ק 20776-10-15 רביב נ' פלישמן

התובעת ומשפחתה שכרו דירה מהנתבע.

לטענתם, זמן קצר לאחר שנכנסו לדירה החלו בדירה נזילות חמורות של מים מדירת השכנים שמעל דירת הנתבע.

התובעת טוענת, שהיא ומשפחתה סבלו במשך שנה שלמה מ-4 נזילות חמורות, עד שהחיים בדירה הפכו בלתי נסבלים (ההדגשה שלי י.ש).

התובעת מבקשת על כל אלה פיצוי של 17,000 ₪.

התובעת מודה, שאישרה בהסכם השכירות שבדקה את הדירה ומצאה אותה מתאימה לצרכיה, אך הוסיפה וטענה, שהנזילות החלו זמן קצר לאחר הכניסה לדירה.

אין חולק, שעם תום תקופת השכירות הראשונית של שנה, האמורה בחוזה בין הצדדים, התקופה שלגביה מתייחסת התביעה, מימשה התובעת אופציה שהייתה לה בחוזה, והאריכה את תקופת השכירות בשנה נוספת, על אף שהנתבע מעוניין היה בסיום ההתקשרות בין הצדדים, ואף פנה לבית משפט אחר בתביעה לפינוי התובעת מדירתו, תביעה המתבררת בימים אלה.

אני מציין שהתובעת בחרה לשיטתה להמשיך בחיים "בלתי נסבלים".

בנסיבות אלה יש לראות את התביעה שבפניי, כשימוש בזכות שלא בתום לב על ידי התובעת.

בחירת התובעת להמשיך בשכירות, הינה בבחינת "הצהרה", שלה ולמשפחתה כדאי לשהות בדירת הנתבע, בתנאי השכירות המוסכמים בחוזה, ויש לראות בכך גם משום ראייה, שהתובעת מרוצה הייתה בדירה גם בשנה הראשונה לתקופת ההסכם.