ת"ק 20541-09-14 רוזן נ' ויזמן

1.ביום 08.09.2014, הגיש התובע את התובענה דנן, במסגרתה טען לחוב שצברה הנתבעת על סך

2,031 ₪, בגין תשלומי ועד בית, בנכס שברח' רד"ק 14 שבבאר שבע, שהושכר לנתבעת על ידו. בנוסף דרש התובע פיצוי מהנתבעת בסך של 4,200 ₪ בגין הפרת הסכם השכירות.

2.ביום 09.12.2014 הוגש כתב הגנה בו הכחישה הנתבעת את החוב הנטען בתובענה.

הנתבעת טענה כי התובע הוא שהפר את התחייבותו בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. התובע התחייב לסדר דלת פלדלת במושכר, את המטבח ואת נקודות החשמל, אך על אף האמור ביצע רק חלק מהתיקונים וגם אותם, רק לאחר זמן רב מכניסתה לדירה. בנסיבות אלו סוכם בין הצדדים כי התובע הוא שישלם את החוב לוועד הבית.

כן טענה הנתבעת כי התובע איים עליה, שלא כדין, להוציאה מהדירה כמו כן פדה שיק ביטחון שלא כדין, ולפיכך יש לקבוע כי הוא זה שהפר את ההסכם בין הצדדים.

3.ביום 04.02.2015 התקיים דיון בתיק דנן. במהלך הדיון, לבקשת הנתבעת, ובהסכמת התובע ניתן לנתבעת היתר ייצוג על ידי עורך הדין עמית ויצמן.

לאחר שמיעת טענות ועדויות הצדדים, התברר כי הצדדים מעוניינים להביא ראיות ומסמכים נוספים, ולפיכך נקבע דיון נוסף בתיק ליום 21.05.15.

במהלך אותו דיון הוריתי לב"כ הנתבעת להגיש לתיק בית המשפט את חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים בשנת 2012, שכן העותק הסרוק בתיק בית משפט אינו ברור.

על אף החלטתי זו ההסכם לא הוגש לתיק בית המשפט.

4. בתאריך 02.02.15 הגישה הנתבעת בקשה להקדמת שעת הדיון אליה נעתרתי.

   יום לאחר מכן, בתאריך 03.02.15, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית הדיון. הבקשה נדחתה על ידי.

   בתאריך 16.04.15 הגיש התובע בקשה לדחיית הדיון, אני קבעתי שעליו לשוחח עם הצד שכנגד על מנת לנסות לתאם עמו תאריכים מוסכמים לדחייה, אולם לא הוגשה על ידו בקשה נוספת.

   בתאריך 13.05.2015 הוגשה בקשה על ידי ב"כ הנתבעת לדחיית הדיון בשל נסיבות אישיות ללא פירוט אותן נסיבות. (במאמר מוסגר אציין כי בנוסח המצוי בתיק בית המשפט לא מצויה התוספת בכתב יד בצד שמאל של הבקשה, כפי המופיע בעותק הבקשה שצורפה לבקשה לביטול פסק הדין).

   בתאריך 14.05.2015, החלטתי כדלקמן: "שני הצדדים הגישו בקשת דחיה בתיק זה. על הצדדים לפיכך לשוחח ביניהם ולהגיש בקשה משותפת לבית המשפט בה יפורטו 4 מועדים לדיון חלופי ואז אדחה את הדיון...".

   5. בתאריך 21.05.15 התייצב התובע.