שורק נ' שלום ואח'

1.בפני תביעה שהגיש התובע כנגד נתבעות 1 ו-2 בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב רכבו ורכב הנתבעת 1 (להלן: "עדי"). אין מחלוקת, כי עדי היא שאחראית לתאונה.

2.תאונת הדרכים ארעה ביום 1.6.09. כחודשיים לאחר התאונה, קבל התובע את מרבית סכום תביעתו מהנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח").

3.לטענת התובע, נזקיו בגין התאונה הסתכמו בסכומים הבאים, כדלקמן:

א. 17,149 ₪ בגין נזק ישיר ;

ב. 1,270 ₪ בגין חוות דעת שמאי;

ג. 500 ₪ בגין ירידת ערך.

בסה"כ הסתכם הנזק בסך של 18,919 ₪.

אין מחלוקת, כי חברת הביטוח פיצתה את התובע בגין נזקיו בסך של 18,349 ₪. מכאן תביעתו של התובע כי הנתבעות יפצו אותו בגין ההפרש וסכומים נוספים, כפי שיובהר להלן.

4.לטענתו של התובע, הראל נותרה חייבת בגין התאונה את ההפרש בין סכום הנזק לסכום שקיבל וזאת בסך של 540 ₪, וכן בגין אבדן ימי עבודה סך של 3,500 ₪, 3000 ₪ בגין סחבת וטרטור, 1,500 ₪ בגין שכירת רכב בימי התאונה, ובסה"כ – 8570 ₪.

5.לטענת הנתבעות, התובע השתהה בהגשת תביעתו ועצם השתהותו מעידה, כי הוא קיבל ולמעשה הסכים לסכום הפיצוי ששולם לו. כמו כן, לטענת הנתבעות, התובע לא הוכיח אובדן של ימי עבודה, לא הוכיח טרטור ולא הוכיח, כי שכר רכב בגין התאונה. אשר על כן דין תביעתו להידחות.

 דיון והכרעה 

6.תביעה זו הוגשה בשיהוי רב. ההלכה מפי בית המשפט העליון בעניין שיהוי קובעת כדלקמן: