ת"ק 20225-11-14

עניינה של התביעה שבפני בעתירה לחיוב הנתבעים לתשלום שכר טרחתו של התובע, בסך כולל של 27,931 ₪.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבע 1. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת עדויות צדדים, הגעתי למספר מסקנות עובדתיות, שהן בלב הסוגיה שבפני:

אין מחלוקת, כי התובע, שהינו עו"ד במקצועו, ייצג את הנתבעים בהליכים משפטיים שונים, החל משנת 2008. ייצוג זה כלל, טיפול בעסקאות מכר מקרקעין של נכסים שהיו בבעלות הנתבעים, בתיקי הוצאה לפועל ובתובענה אזרחית.

אין מחלוקת, כי בגין הייצוג, התחייבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחה.

אין מחלוקת, כי ביום 24.06.12, לאחר סיום הטיפול המקצועי שניתן ע"י התובע לנתבעים, חתם הנתבע 1 על מסמך שנכתב בכתב ידו של התובע, בזו הלשון: "הוסכם כי שמאי חייב 33,500 ₪, לעו"ד ציפוק בשל תיק ההוצל"פ. שמאי מתחייב לשלם מידי חודש סך של 2000 ₪ מדי חודש עד לסילוק החוב".

אין מחלוקת, כי הסכום האמור לא שולם.

עוד אין מחלוקת, כי הנתבעים מסרו לתובע, כחלק מתשלום שכר טרחתו, שמונה המחאות ע"ס 1,000 ₪ כל אחת. המחאות אלו חוללו, והוגשו ע"י התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבע 1 טען בעדותו, כי לא נחתם מלכתחילה הסכם שכר טרחה בין הצדדים וכי לו היה ידוע מראש, כי המדובר בשכר טרחה כה גבוה, לא היה נוטל את שירותיו של התובע. ביחס להסכם מיום 24.06.12, אישר הנתבע 1 כי חתם עליו אך טען כי המסמך נחתם תחת לחצו של התובע. כן, טען כי יש חוב אך המדובר בסכום נמוך באופן ניכר מזה שנתבע.

דיון והכרעה: