ת"ק 20151-11-13 לוי ואח' נ' שבי ואח'

התנהלות הנתבע אינה נהירה לי כלל ועיקר.

הנתבע נדרש ליתן לבית המשפט הודעה פשוטה באשר להעדרותה של אמו מן הדיון. חלף זאת, בחר התובע להגיש "תגובה להחלטה" ובמסגרתה לטעון במלל רב טענות מטענות שונות הנוגעות לגופם של דברים, אשר חלקן הארי כלל לא בא זכרו במסגרת כתב ההגנה.

הנתבע ידע כי על אמו להתייצב למסירת עדות, שכן קיבל זימון מפורש לעניין זה. הנתבע עתר לפטור את אמו מהתייצבותה זו, מן הטעם שהיא נדרשת להיות נוכחית בעבודתה ובטענה שעדותה אינה רלוונטית. בקשתו זו של הנתבע נדחתה וחרף זאת, לא התייצבה האם לדיון שנקבע ליום 22.09.14. או אז, טען הנתבע כי נבצר מאמו להגיע בעטיין של נסיבות רפואיות, ובשל כך נדרש להמציא אסמכתא רפואית.

האישור הרפואי שהוצג הינו בלתי מספק, שעה שאינו מהווה אסמכתא רפואית בהתאם לדרישת פקודת הראיות. גם עין בלתי משפטית תבחין בנקל, כי על גבי המסמך שצורף נכתב מפורשות כי אינו תקף בפני מוסדות משפטיים.

לאחר כל האמור, במקום להתנצל בפני ביהמ"ש והתובעים על השחתת זמנם לריק, רואה הנתבע הזדמנות נוספת לשטוח שלל טענות כנגד התובעים. התנהלותה זו של הנתבע אין בה כדי לקדם את ההליך, כי אם לסרבלו ולהקשות על ניהולו התקין, והכל תוך הפגנת זילות כלפי זמנו של בית המשפט וזמנם של התובעים. אני רואה התנהלות זו בחומרה רבה.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעים, בסך 1000 ש"ח. הסכום האמור יופקד בקופת ביהמ"ש בתוך 10 ימים.

הואיל ואיני רואה צורך להטריח את התובעים במסירת תגובה נוספת לתיק, אני מורה כי העתק מה"תגובה להחלטה" יועבר לעיונם. כלל טענותיהם תשמענה במסגרת הדיון שיקבע בפני.

החלטתי להפניית התיק לגישור תיוותר על כנה ומומלץ לשני הצדדים לנסות ולסיים את המחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי ביהמ"ש, בשימת לב לעלויות הכרוכות במיצוי ההליך המשפטי ובסיכונים הטמונים בכך עבור כל אחד מהם.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.