ת"ק 19420-10-15 אלקסלסי ואח' נ' משה ואח'

בפני תביעה בסך 16,500 שהגיש התובע/הנתבע שכנגד נגד הנתבעות/התובעות שכנגד (להלן יקראו "התובע" ו"הנתבעות" בהתאמה) שהגישו נגדו תביעה שכנגד בסך 10,000 ₪.

התובע טוען כי בגמר חוזה השכירות, 9.5.15, לא פינו הנתבעות את הדירה ולא חדשו את החוזה ולפיכך עליהן לשלם לו 200 ₪ לכל יום בו איחרו לפנות את המושכר, עד 9.10.15 (בסך הכל 150 יום). השוכרות שילמו עבור אותה תקופה 13,500 ₪ ועל כן הסכום שנותר לתשלום הוא 16,500. אחת השוכרות חייבת עדיין את חלקה בחודש שכירות בסך 1,500 ₪.

התובע הציג תמליל הודעות בו הנתבעות מודיעות לו כי "בעשירי לחודש אני לא ילך (כך במקור) לרחוב" (1.6.15). "אנחנו לא נמצא דירה לחודש" (13.7.15) ."אם (כך במקור) כל הרצון שלי לעוף מהדירה כבר אחרי סבל כל כך מתמשך... אנחנו נישאר... אני לא מתכוונת ללכת לרחוב" (6.9.15)

הנתבעות טוענות כי שכרו את הדירה מלכתחילה בחוסר ברירה היות וחיפשו דירה במשך חדשיים. רק לאחר שעברו לדירה התברר להן שהמצנן בדירה לא יעיל בימים החמים. עם תום הקיץ התחילו שוב לחפש דירה ונתקלו בקושי רב עקב העונה העמוסה. הנתבעות בקשו מהתובע כי יטפל במזגן אך הוא סרב. הוא המשיך לסרב גם כשהסתיים החוזה במאי ורק באמצע אוגוסט 2015 הסכים להתקין מזגן בתנאי שהנתבעות תשלמנה לו עבור שני חדשי שכירות.

הנתבעות לא רצו לחתום על חוזה חדש שכן חוזה זה כלל שיפורים לטובת התובע בלבד ולפיו הוא מסיר מעצמו אחריות לגבי נזקים והשוכרות הן שתצטרכנה לשלם לבעלי מקצוע שיבואו לבצע תיקונים.

למרות זאת נשארו בדירה מחודש לחודש כאשר בכל חודש הן מסכמות זאת בעל פה עם התובע ומשלמות את שכר הדירה.

לטענת הנתבעות חיכה התובע 5 חדשים טרם הגשת התביעה על מנת לצבור סכום כסף רב והגישה כאשר הנתבעות עדיין גרות בדירה. לאחר מכן סגרה עמו הנתבעת מיטל בטלפון כי הנתבעות תישארנה בדירה עד 10.9.15 היות ומדובר בעונה עמוסה באילת ועבודתן של הנתבעות (בבית מלון) לא תאפשר להן (מבחינת זמן) למצוא דירה.

הנתבעות טענו (הכל מתועד בתמליל שצורף) כי בתאריך 13.7.15 שלח התובע הודעה אל קרן כי התאריך 10.9 בו תוכננו הנתבעות לעזוב את הדירה חל יומיים לפני ראש השנה ובקש שהיא תפנה בתאריך 10.8.15. \

הנתבעות תובעות מהתובע 10,000 ₪ בגין העובדה כי המצנן בדירה אינו אפקטיבי, כי בחדרים ישנם תריסים שבורים וכי חלונות הדירה נטרקים בשל רוחות החורף. תקלות נוספות: מקרר שבור, תריסים שאינם חוסמים את האור מלבקוע לדירה בשעות הבוקר, כיריים ישנים שהטכנאי של אמישראגז אמר שיש להחליפם, הצילינדר של הדלת היה תקול ולאחר פניות הנתבעות נאלצו לתקנו בעצמן. היות והחלונות לא היו אטומים נאלצו הנתבעות לרכוש תנור. מכונת הכביסה לא עבדה ורק לאחר שבועיים ותזכורת נוספת דאג התובע כי יגיע טכנאי לתקן את המכונה.

לאחר שתמה תקופת החוזה והנתבעות נשארו בדירה מחודש לחודש לא הסכים התובע לתקן את המצנן אלא רק לאחר שיחתם חוזה חדש.

גם כשהיתה מכת נמלים בדירה לא הסכים התובע לטפל בה בטענה כי נותרו עוד עשרה ימים עד תום תקופת השכירות.

כתוצאה מכל האמור לעיל נאלצו הנתבעות לישון חלק מהלילות בבתי מלון. לא יכלו לארח חברים. שילמו חשבונות חשמל מופרזים (עקב המצנן והתנור).

בדיו שהתקיים בקש התובע לתקן את כתב התביעה כך שהסכום הנתבע יהיה 13,960 ₪.

לטענתו הנתבעות פינו את הדירה רק ביום 11.11.15.

לטענתו היו רק שתי תקלות אמיתיות – כנראה שמתכוון למצנן ולסתימה במקלחת - וכל השאר נועדו להציג אותו כבעל בית "לא בסדר". הוא טען כי שמע לראשונה על התקלה במצנן בתאריך 27.5 לאחר סיום החוזה בכתב. לטענתו הסכמתו לקבל שכר אינה מכשירה את השרץ ואין בכך משום הסכמה כי הנתבעות יכולות להמשיך ולשכור את הדירה ללא חוזה.

הסתימה במקלחת טופלה מיידית. התקלה במצנן לא היתה תקלה אלא דבר שקורה במזג האויר של אילת אך הטכנאי שביקר בדירה לא מצא שאפשר לעשות דבר.

לדברי הנתבעות הטכנאי אכן אמר שאין מה לעשות כי המערכת מאוד ישנה ויש להחליפה.