ת"ק 1934-10-14 וולך נ' מילניום טיולים ותיירות בע"מ

1.לפניי עתירת המבקשת להעברת התביעה לבית המשפט בתל-אביב לו הסמכות המקומית לדון בתביעה.

2.המדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. בכתב התביעה טענה המשיבה כי הזמינה טיול "בר מצווה" לחו"ל ל-7 אנשים בעלות של כ-40,000 ₪ באמצעות המבקשת, אולם בשלב כלשהו שינתה המבקשת מיוזמתה את מועדי הטיול, ועל כן נאלצה המשיבה לבטל את הטיול ולהזמין טיול אחר.

3.המבקשת טענה בבקשתה כי ישנה תניית שיפוט ייחודית בהסכם ההתקשרות בין הצדדים (התנאים הכללים), ובה נקבע במפורש כי "סמכות השיפוט בכל הנוגע ליחסי הנוסע והמארגנים, תהא לבית המשפט בתל אביב יפו ולבית משפט זה בלבד". עוד לטענתה, כללי הסמכות המקומית עצמם מובילים להעברת מקום השיפוט לתל-אביב שכן מקום עסקה של המשיבה בתל-אביב וכן מקום יצירת ההתחייבות – דהיינו ביצוע העסקה, היה בתל-אביב.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין אפשרות להתנות על הסמכות המקומית בבית משפט לתביעות קטנות. עוד לטענתה, מקום ביצוע העסקה לא היה בתל-אביב, או לא רק בתל אביב שכן העסקה בוצעה באמצעות הטלפון.

5.ראשית, באשר לתניית השיפוט, הרי שעל אף שמלשון התנייה נראה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, על פי תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: "תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין". דהיינו הסכם בין צדדים, המתְנֵה על מקום השיפוט אינו תקף בנסיבות של תביעה קטנה, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה האם מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד. למעלה מן הצורך יצוין, כי לא הוצגה בפניי חתימת המשיבה על "טופס התנאים הכלליים", ובהיעדר חתימה כזו, ספק בעיני אם ניתן לחייבה בתנאיו, רק משום שאלה פורסמו באתר האינטרנט של המבקשת.

6.יחד עם זאת, אין המשיבה יכולה להתעלם משאלת הסמכות המקומית ועליה להצביע על זיקה המקנה סמכות שיפוט לבית משפט זה. בעניין זה טענה המשיבה כי העסקה בוצעה באמצעות שיחת טלפון, ניתן להבין מדבריה כי היא טוענת כי עובדה זו משפיעה על שאלת הסמכות המקומית. ואכן, ישנה מחלוקת בפסיקה בשאלה למי נתונה הסמכות המקומית כאשר מדובר בעסקה שנכרתה עם ספקי שירותים באמצעות הטלפון (ראו הצגת הדעות השונות בתק (אי') 20454-02-12ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' יונית נהרי (פורסם בנבו, 25.3.2012)). יש הגורסים כי על התביעה להתברר במקום קבלת ההצעה - דהיינו במקום מושבו של הספק – המציע, ויש הגורסים כי הסמכות נתונה לכל בית משפט בארץ, וזאת כיוון שנתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות, אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום משרדה הרשום דווקא (ראו למשל: בשא (חי') 22199/04 חברת הדקה ה- 90 נ' חליווה שי (פורסמה בנבו, 2.1.2005)).

7.לטעמי, הדין בעניין זה הוא עם המשיבה, שכן אין ספק שבאמצעות הטכנולוגיה כורתת המבקשת הסכמים עם כלל תושבי הארץ – הקרובים למשרדה כמו עם הרחוקים, תוך שהיא מגדילה בכך את חוג לקוחותיה ואת פריסתם לכל ארכה ורוחבה של הארץ, ועל כן לא תוכל היא להימנע מהתדיינות עימם בכל אתר ואתר. בעיניי, לעניין זה אין הבדל משמעותי בין ספק אשר ניתן להתקשר עימו בחוזה באמצעות הטלפון או האינטרנט מכל מקום, לבין ספק אשר יש לו סוכנויות או נציגי מכירות במקומות שונים. לזה כמו גם לזה דין שווה בעניין הסמכות המקומית, ושניהם יוכלו להיתבע במקום שיחפוץ הלקוח לתבעם. לכך אוסיף כי בצידוד בעמדה זו ייחסך עומס רב מבתי המשפט במחוז תל-אביב - שם מצויים רוב רובם של הסוכנויות והעסקים הגדולים, והדבר יביא לפיזור אחיד יותר של התביעות הקטנות בין בתי המשפט השונים בארץ.

8.סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: