ת"ק 1891-12-14 שבתאי נ' בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.התובע פנה לנתבע (להלן: "בנק יהב") ביום 25.02.13 וביקש ממנו הלוואה בסך 12,000 ₪ מפיקדון המצוי בבנק יהב השייך למעסיק של התובע וממנו משולמת משכורתו של התובע (להלן: "ההלוואה"). החזר ההלוואה מנוכה על ידי בנק יהב ממשכורת התובע. את ההלוואה, שנצרכה לטענת התובע למימון הגנה משפטית בהליכי הוצל"פ אשר רבצו על ביתו, ביקש להעביר לחשבון שיש לו בבנק הפועלים. לתדהמתו גילה כי בניגוד למוסכם בנק יהב העביר את כספי ההלוואה לצד ג' (להלן: "בנק אוצר החייל") שם קיים חשבון נוסף שלו אשר אינו פעיל וקיימת בו יתרת חוב.

2.במקביל לאמור, פעלה עורכת דין מטעמה של אשת התובע לשם הגעה להסדר עם נושי התובע, ביניהם בנק אוצר החייל. לטענת התובע, הסכום שנתבקש כל אחד מנושיו לוותר עליו במסגרת ההסדר היה אחיד, באחוזים מגובה הנשייה. במהלך המשא ומתן להגעה להסדר עם בנק אוצר החייל הוא עמד על כך שבנק יהב יתקן את טעותו ועל כן סוכם כי כל צד שומר על זכויותיו באשר לכספי ההלוואה שהועברו בטעות לבנק אוצר החייל.

3.התובע פנה לבנק יהב בדרישה להעברת סכום ההלוואה לחשבון שנתבקש על ידו בבנק הפועלים, אך בנק יהב סירב לכך על אף שהודה שעשה טעות ופעל בניגוד למוסכם עם התובע. התוצאה הייתה כי התובע נושא בנטל החזרת ההלוואה מבלי שכספי ההלוואה הגיעו לידיו ונבצר ממנו לממן את הגנתו המשפטית. בנסיבות אלו הוא הגיש את תביעתו כנגד בנק יהב על סך של 17,000 ₪ הכולל את סכום ההלוואה בסך של 12,000 ₪ ו- 5,000 ₪ נוספים בגין עגמת נפש והוצאות שונות.

4.בנק יהב טען בהגנתו כי מאחר ואין מחלוקת כי כספי ההלוואה הועברו לחשבונו של התובע בבנק אוצר החייל, הרי שככל שהתובע סבור שבנק אוצר החייל מחזיק בכספים שלו שלא כדין, היה עליו להגיש את תביעתו כנגד בנק אוצר החייל. לדברי בנק יהב קיימות שתי אפשרויות. האחת, שבנק אוצר החייל היה רשאי לעכב את הכספים אצלו וממילא לתובע אין עילה כנגדו, והאחרת שבנק אוצר החייל לא היה רשאי לעכב את הכספים ועל התובע היה מוטל לדרוש את הכספים מבנק אוצר החייל. למעשה, נטען, התובע מבקש ליצור תוצאה אבסורדית לפיה בנק יהב ישלם את חובותיו לבנק אוצר החייל, כשמחד הוא תובע את בנק יהב, ובד בבד שומר על זכויותיו כנגד בנק אוצר החייל.

5.בנק יהב ציין כי פנה אל בנק אוצר החייל בדרישה להשבת הכספים, אך זה סירב לעשות כן בשל חובותיו של התובע כלפיו, ובכלל זה נוכח הסדר פשרה שנחתם בין התובע לבין בנק אוצר החייל ביום 21.03.13 (להלן: "ההסדר") בו מצהיר התובע כי ההסדר נחתם שעה שידוע לו שבנק אוצר החייל סירב להשבת הכספים לבנק יהב. כן התחייב התובע במסגרת ההסדר כי הוא לא יעלה כל טענה כנגד בנק אוצר החייל שיש בה כדי לבטל את זכויותיו של הבנק בכספים שהועברו מבנק יהב, וכי אין בהסכם עם בנק אוצר החייל כדי לגרוע מזכויות הבנק בכספים אלו. בנסיבות אלו נטען, כי בכל מקרה בסופו של יום התובע נהנה מכספי ההלוואה, שכן רק לאחר העברת הכספים לבנק אוצר החייל הגיעו התובע ובנק אוצר החייל להסדר ביניהם, תוך לקיחת כספי ההלוואה בחשבון.

6.בנק יהב הוסיף כי גם יש לראות אותו כמי שפרע את חובו של התובע לבנק אוצר החייל וכפועל יוצא מכך הוא זכאי להשבה מלאה של הכספים בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

7.בנק יהב לא הסתפק בהדיפת התביעה כנגדו והוא הגיש הודעת צד ג' כנגד בנק אוצר החייל להשבת הכספים. גם כלפי בנק אוצר החייל הצביע בנק יהב על התוצאה האבסורדית לפיה התובע מבקש לקבל לידיו כספים שהועברו לחשבונו שלו בבנק אוצר החייל ומצד שני בנק אוצר החייל מסרב בתוקף להשיב את הכספים לבנק באופן שבנק יהב יהיה מי שיפרע את חובותיו של התובע לבנק אוצר החייל.

8.בנק אוצר החייל טען בהגנתו כי אין לבנק יהב כל עילת תביעה כלפיו. הוא ציין כי התובע נטל ממנו הלוואות בהיקפים אדירים ולא פרע אותם. בשל כך הוגשה תביעה כנגד התובע וניתן פסק דין כנגדו ובהמשך נפתח תיק הוצאה לפועל שעמד במועד פתיחתו על סך של 101,500 ₪. במועד העברת כספי ההלוואה לחשבון התובע בבנק אוצר החייל עמד חובו של התובע כלפי הבנק בסך של 126,000 ₪. לבנק אוצר החייל זכות עיכבון, קיזוז ושיעבוד על כל כספי התובע המגיעים לחשבונו בבנק אוצר החייל ועל כן הוא זכאי להחזיק בכספים.