ת"ק 1884-06-15 - פסקדין

1.בתביעה שבפניי עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 5,500 ₪ (אמנם בסעיף 15 לכתב התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 10,000 ₪, אולם בישיבת יום 20/9/15 הבהיר כי נפלה טעות וכי הוא תובע 5,500 ₪), זאת מכוח הוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982, (להלן: "החוק").

2. התובע מבסס את תביעתו על הטענה כי במספר מועדים שונים, אותם הוא מפרט בסעיף 3 לכתב התביעה, שלחה לו הנתבעת, העוסקת, בין היתר, בהכנת ומכירת פיצות, מסרונים למכשיר הטלפון הסלולארי שלו, ובהם "דבר פרסומת", כהגדרתו בחוק (להלן: "דבר פרסומת"), מבלי שקיבלה את הסכמתו המפורשת, בכתב, לעשות כן, תוך שהוא מכוון להוראות סעיף 30א'(ב) לחוק, הקובע לאמור כי,

"(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה , מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פניה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".

3.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, בתאריך 20/7/13 ביצע התובע הזמנה מהנתבעת, באמצעות אתר האינטרנט שלה, ובאותו מעמד הוא מסר את מספר הטלפון הסלולארי שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו ונתן את הסכמתו המפורשת להצטרפות למועדון הלקוחות של הנתבעת ולקבלת מסרים פרסומיים מטעמה.

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בכל אחד מהמסרונים אותם שלחה לתובע "...ניתנה אפשרות פשוטה להסרה מידית מרשימותיה הממוחשבות של הנתבעת, כפי שגם צוין בגוף המסרונים, וזאת על ידי השבת הודעת 'הסר' ", אולם מעולם "... לא התקבל אצלה מסרון 'הסר' מאת התובע" ולראשונה נודע לה על רצונו להיות מוסר מרשימת התפוצה שלה רק כאשר היא קיבלה את מכתבו של בא כוחו ומיד עם קבלת המכתב היא פעלה להפסיק את משלוח המסרונים לתובע.

לכן, לטענת הנתבעת, המסרונים אותם שלחה לתובע נשלחו כדין ובהתאם להוראות הקבועות בחוק, תוך שהיא מכוונת להוראות סעיף 30א'(ג) לחוק, הקובע לאמור כי,

"(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף

  קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

1. הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן(ב);

2. המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

3. דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1)".