דהאמשה נ' אבו אחמד ואח'

התובע מספר שעלה בכביש הראשי לכיוון נצרת מכיוון ציפורי, ופנה שמאלה ברמזור שלאחר הכיכר.

הנתבעת 1 הגיעה מן הצד הנגדי ופנתה ימינה, כך שדרכם של השניים השתלבה, וכאשר אין חולק שנתבעת 1 מחויבת הייתה לתת זכות קדימה לתובע.

התובע טוען שנתבעת 1 לא נתנה לו זכות קדימה, ובעת שנסע בכיוון אזור התעשיה והמסחר שם, פגעה בחלק הימני של רכבו וגרמה לו נזק בסך 4,327 ₪ ברכב, והוא גם שילם לשמאי 700 ₪.

הוא מבקש גם פיצוי על עגמת נפש ואבדן ימי עבודה .

נתבעת 1 טענה בכתב ההגנה, שסיימה כמעט להשתלב בנתיב הפונה ימינה, ורכב התובע שפנה ברמזור שמאלה, נסע בחוסר זהירות ומבלי לתת זכות קדימה לרכב הנתבעים.

בדיון סיפר התובע, שהרכב שייך לאשתו והתאונה הייתה מול החנות "עומר אל מוכתאר".

הוא סיפר שנתבעת 2 טענה במסמכים שונים, שהוא אחראי לתאונה משום שעבר ברמזור אדום.

נציג נתבעת 2 הסתייג מגרסה זו ואמר שאין זו גרסת נתבעת 1.

נציג נתבעת 2 טען שהפגיעות בכלי הרכב תומכות בגרסת נתבעת 1.

נציג נתבעת 2 טען עוד, שגרסת התובע בדיון, לפיה עצר ברמזור לפני שזה התחלף לירוק ובטרם המשיך בנסיעה, אינה משתלבת בגרסתו במשטרה, אך אני דוחה טענה זו, שכן נוסח הדברים במשטרה אינו עומד בסתירה לטענת התובע שעצר לפני הרמזור, אלא מבטא נוסח דיבור כללי.

אחיינו של התובע שהיה אתו במכונית העיד כשהוא בן 14 ועדותו הייתה מהימנה. התרשמתי מתום ליבו ואני שולל אפשרות שהוא העיד לאחר הדרכה או הדחה לומר דבר שקר.

גם מעדות התובע התרשמתי לטובה.

עדויות השניים מתאימות זו לזו.