ויצמן נ' ואח' נ' צציס

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת, ע"ס של 11,683 ₪, הכוללת תביעה עבור נזק ישיר ושכ"ט שמאי.

היות והרכב הוכרז "אובדן גמור" ושוויו הועמד על ידי השמאי ע"ס של 8,261 ₪ (9,061 ₪ שווי הרכב, מתוך זה הופחת סך של 800 ₪ עבור שרידים), התובעת הסכימה להעמיד את סכום התביעה על סך זה, בתוספת סך של 700 ₪ עבור שכ"ט שמאי.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי האחריות לתאונה חלה על התובעת , שנהגה בחוסר זהירות ובמהירות ביחס למקום בו ארעה התאונה.

עוד טענה הנתבעת כי שווי הרכב הינו גבוה ומחירו כ-3,500-4,500 ₪ וכי התובעת קיבלה החזר חלקי של אגרת הרישוי.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים וצפיתי בסרטון שהוצג על ידי הנתבעת, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

2. הנתבעת אישרה כי במקום ממנו הגיעה, היה תמרור עצור. מדובר בצומת , כאשר לרכבים אשר חוצים את הצומת, אין תמרור . כידוע זכות הקדימה היא לרכבים המגיעים מצד ימין (המקום ממנו הגיעה התובעת) ועוד ידוע, כי כאשר יש תמרור עצור, צריך לעצור.

3. הנתבעת, כאמור, הציגה סרטון של הדרך בה קרתה התאונה. מהסרטון ניתן ללמוד בבירור כי היא האשמה בתאונה- היא לא עצרה בתמרור עצור עצירה מוחלטת, האטה מעט וחצתה את הצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכבים שבאו מימינה לרבות התובעת. ניכר כי היא הגיחה, מבחינת התובעת, בפתאומיות, מה שלא אפשר לתובעת לנסות ולעצור את הרכב על מנת למנוע את התאונה.

4. יתרה מכך, כמעט לקראת סיום הדיון התברר לפתע כי כנגד הנתבעת הוגש כתב אישום בגין התאונה, היא הודתה באחריות לתאונה ובכך שלא נתנה זכות קדימה וחסמה את רכבה של התובעת והורשעה בגין אחריותה .

5. בנסיבות אלו, אחריותה לגרימת התאונה מוחלטת.