ת"ק 1799-05-15 שפירא נ' ברשצקי

לפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום 16.2.2016 לפיו התקבלה תביעתה של התובעת והנתבעת חוייבה לשלם לתובעת סך של 9,868 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 15.3.2016 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה על אף שהודתה כי קיבלה את הזימון לדיון היות, ולטענתה, איבדה את ההזמנה לדין – ולכן לא התייצבה לדיון. עוד טענה הנתבעת כי קיבלה את פסק הדין רק ביום 10.3.2016.

עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, מלמד כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה מספר ימים לאחר שהנתבעת קיבלה את פסק הדין, לטענתה.

בית המשפט מביע מורת רוח רבה מאוד מאי התייצבותה של הנתבעת לדיון, בהסתמך על טענות שאין בהן ממש מלבד התנהלותה של הנתבעת ומבלי שיש לכך כל הצדקה מבוססת. שגגה, ככל טעות אנוש, אכן אפשרית, אולם טעות אנוש לא בהכרח תהווה טעם מספיק לביטול פסק דין, בשל אי התייצבות.

לאחר שעיינתי בבקשה, ועל אף מורת הרוח הרבה מהתנהלות המבקשת אשר עושה דין לעצמה ולא מתייצבת לדיון ולאחר ששקלתי את האינטרסים השונים של הצדדים, אני סבורה שיש לאפשר לנתבעת להוכיח את טענותיה בבית המשפט ולאפשר לה את יומה, אך זאת תוך חיובה בשל אי התייצבותה לדיון בהוצאות בסך של 750 ₪ לטובת התובעת, וללא כל קשר לתוצאות ההליך.

סוף דבר