ארבל נ' חננאל

1.בפני תביעה כספית, בסך 30,000 ₪, שעניינה נזקים ספציפיים וכלליים הנובעים, כנטען, משהיית התובעת כשוכרת בדירת הנתבעת.

2.בקליפת אגוז: אין חולק, כי התובעת שכרה מהנתבעת דירה לתקופה של שנה, מאמצע אוגוסט 2012 ועד אמצע אוגוסט 2013, והתגוררה בה מרבית אותה שנה, עד שעזבה שבועות ספורים לפני תום תקופת השכירות (לקראת סוף חודש יולי). במהלך השהייה, העלתה התובעת טענות, כי בדירה מפגעי רטיבות הגורמים טחב, וכי עקב כך שורר בדירה ריח רע, וחפצים שונים התעפשו וניזוקו. פעמיים לפחות נשלח לדירה איש תחזוקה מטעם הנתבעת, בשם פאדי, והצדדים חלוקים באשר לממצאי ביקוריו. באפריל 2013 נערכה לבקשת התובעת בדיקת ריכוז נבגי עובש באוויר הדירה, וממצאיו הראו כי מדובר ברמות סבירות. בדירה התגוררו עם התובעת גם שתי בנותיה, האחת רק לחלק מהתקופה.

3.לאור האמור, דורשת התובעת פיצוי ספציפי בסך 20,650 ₪ עבור פריטים שונים והוצאות שונות, המפורטים בכתב התביעה, ועוד סך 1,404 ₪ עלות ביצוע בדיקת העובש, ופיצוי כללי בסך 7,946 ₪ עבור עגמת הנפש (סכום שנקבע, יש לשער, כדי לעגל את סכום התביעה ל-30,000 ₪). התובעת מצרפת תמונות המתעדות מה שנראה ככתמי עובש על קירות, ומספר פריטי לבוש ואביזרים הנראים כסובלים אף הם מכתמי עובש. כן צורפו קבלות בודדות, ותיעוד אחר המראה על צריכת החשמל בתקופת השכירות.

4.הנתבעת, מאידך, טוענת כי הדירה היתה תקינה, שימשה אותה ואת בני משפחתה שנים רבות, ולאחר מכן הושכרה לדיירים אחרים, שלא התלוננו, שופצה שיפוץ יסודי לפני כניסת התובעת לדירה, והושכרה שוב, לאחר עזיבתה, לדיירת המתגוררת בה כבר 4 שנים, ללא תלונה.

5.עוד נטען, כי לאור תלונותיה של התובעת, נעשו ביקורים בדירה, שהעלו כי היא דחוסה בחפצים וארגזים, אינה מאווררת, חלונותיה סגורים, ומטבע הדברים שכל לחות הנמצאת בה נשארת בה, ואולי היא מקור העובש והטחב הנטענים. מכל מקום, הנתבעת טוענת, כי הטענות לגבי רטיבות נבדקו והן מופרכות, באשר הן כוללות גם טענות לרטיבות בקירות פנימיים, שאינם באים במגע עם החוץ, ואין בהם צנרת.

6.הנתבעת מפנה עוד את תשומת הלב לכך שהתובעת מגישה את תביעתה 4 שנים לאחר תום תקופת השכירות, וכן טוענת, כי כבר כשעלו הטענות לראשונה, הציעה לתובעת לעזוב את הדירה, בלא שתיחשב מפרת הסכם, אולם התובעת בחרה להישאר בדירה.

7.התובעת העידה, ומטעמה העידה גם בתה (שהתגוררה רק חלק מהתקופה בדירה). הן חזרו על עיקרי גרסת התובעת, והפליאו לתאר את רמת הריח והעובש שהיתה בדירה, עד שהבת העדה נאלצה לחפש מקום אחר לגור בו, שכן לא יכלה לשאת את הצחנה. הן תיארו פריטים שהושלכו, ופריטים שהיו צורך לתקן, ונסיונות לא מוצלחים לתקן את התקלות. התובעת אישרה כי במהלך החורף נהגה לסגור את החלונות, אך לא את כולם, והסבירה כי עזבה את הדירה במועד בו עזבה שכן רק אז מצאה דירה חלופית שהתאימה לצרכיה. יוער, כי גם בכתב התביעה כבר נכתב, שהתובעת היתה צריכה דירה בה תוכל גם לנהל קליניקה טיפולית, וכי הדירה ששכרה מהנתבעת היתה קטנה מדי למטרה זו. בנוסף, הסבירה התובעת את פשר השתהותה במשך 4 שנים בהגשת התביעה, בקשיים עמם נאלצה להתמודד בחייה הפרטיים, לרבות בענייני בריאות.

8.הנתבעת העידה, וחזרה על עיקרי גרסתה, יוער כי הנתבעת היא אשה המתקרבת לגיל 80, ולדברי בני משפחתה אינה בקו הבריאות. הנתבעת אישרה, כי היא עצמה לא ביקרה בדירה במהלך תקופת השכירות, לא פגשה את בתה של התובעת, ואכן עשתה שימוש בשירותיו של איש התחזוקה פאדי.

9.בנוסף, העידה מטעם הנתבעת גם הדיירת, שהחליפה את התובעת בדירה. לדבריה, נכנסה לדירה נקיה, ומאז נכנסה לגור בה, לא נתגלו בה כל סימני רטיבות או נזילות, אין בה ריחות של עובש וטחב, היא נהנית בה מאד, ומתכננת להאריך עוד את חוזה השכירות.