ביסון ואח' נ' שמאי ואח'

לפני תביעה על סך 4,422 ₪.

בכתב התביעה נטען כי בין התובע לבין הנתבע ואשתו (בכתב התביעה צוין רק שם הנתבע כבעל דין, אף שבגוף כתב התביעה נעשה שימוש בלשון "נתבעים") נחתם הסכם לביצוע עבודת תכנון, עיצוב ופיקוח הקמת מטבח.

בתמורה לעבודת התובעת היה על הנתבע לשלם סך 6,000 ₪, וכמקדמה על חשבון זה שולם סך 2,000 ₪. התובעת טוענת כי על אף שהשלימה עבודתה לא שילם הנתבע את יתרת התמורה.

לטענת התובעת, היא הכינה לנתבע מספר רב של אפשרויות עיצוב עד לגיבוש תכנית סופית שאושרה על ידי הנתבע ואשתו (ואשר על בסיסה הוכנה גם תכנית חשמל ואינסטלציה). התכניות כולן הועברו לנתבע ולאשתו בדצמבר 2017. הנתבע החליט להמשיך לעבוד לבדו, ללא התובעת, אך אין בכך – לטענת התובעת – כדי לפטור אותו מתשלום עבור העבודה שביצעה.

התובעת דורשת לחייב את הנתבע לשלם את יתרת שכרה, וכן לשאת בהוצאות ההליך. בשולי כתב התביעה הוסיפה התובעת דרישה לתשלום בסך 2,000 ₪ בגין עגמת נפש, הוצאות ובזבוז זמן – אולם סכום זה נשמט מכותרת כתב התביעה, ואף אגרת בית המשפט שולמה בהתאם לסכום שבכותרת (כנזכר לעיל – 4,422 ₪).

לכתב התביעה צורפו, בין היתר, ההסכם שנחתם ותכנית חשמל שהוכנה.

הנתבע טוען, מנגד, כי אף שאין מחלוקת בדבר ההתקשרות בין הצדדים והתשלום שבוצע, הוסכם כי את יתרת התשלום תקבל התובעת עם השלמת העבודה. לטענתו, לאחר שתי פגישות התברר כי הצדדים חלוקים בטעמם, וגם בפגישה בחברת מטבחים ניסתה לשכנעם להזמין מטבח שלא מצא חן בעיניהם.

הנתבע טוען כי תכנית המטבח שנשלחה בדצמבר לא אושרה על ידם, ולמעשה – אף תכנית לא היתה "קרובה אפילו" לרצונם. לטענתו, משלוח תכנית זו, על דעת התובעת בלבד, נועד לשם יצירת מצג שווא כאילו הושלמה עבודת התובעת, ולא כן היא.