שוורץ נ' צרפתי ואח'

התובע טוען שנסע עם מכוניתו בכביש, בנתיב המיועד לכך, כאשר רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע בחלק השמאלי של רכב התובע.

כך דיווח התובע לחברת הביטוח שלו לאחר התאונה.

בכתב התביעה הוא כותב גרסה זהה לזו האמורה לעיל.

הנתבעים טענו להגנתם, שרכבם החל בביצוע פניית פרסה לפני התאונה.

אז הגיע רכב התובע שניסה להיכנס למרווח שנוצר, וכך התחכך ברכב הנתבעים וגרם לתאונה.

הנתבעים גם חלקו על חישובי הנזק של התובע.

בדיון עצמו התרשמתי בבירור לטובה, מעדות התובע ועדיו.

התובע ועדיו הכחישו את טענת הנתבעים על קיומה של תחנת אוטובוס בזירת האירוע, כאשר לטענת הנתבעים, המרווח הצר שבין רכב הנתבעים לבין תחנת האוטובוס, גרם לתאונה כאשר התובע לא התחשב במרווח הצר ובנסותו לעבור בו גרם לתאונה.

טענה זו של הנתבעים עלתה בהודעת הדחייה לתובע על בקשתו לפיצוי.

שם נאמר, שהתובע נסע בחוסר זהירות כשניסה לעבור בין רכב הנתבעים לתחנת האוטובוס.

הנתבע עצמו בעדותו, לא חזר על הטענה שקיימת במקום תחנת אוטובוס, וזאת בעקבות הכחשתם הנמרצת של עדי התובע, ניסה להיתלות בכך שהייתה זאת שעת חושך וטען שהתובע ניסה "לחתוך את הכביש".

מעדות הנתבע התרשמתי לרעה עד מאוד והתרשמתי שסטה במודע משורת האמת.