בסט נ' ג'ילט - פסקדין

לפני תביעה על סך 8,743 ₪.

בכתב התביעה נטען כי מנובמבר 2015 שכר הנתבע חדר בדירה שבבעלות התובעת, בתמורה לתשלום חודשי בסך 2,300 ₪ (סכום שהועמד על סך 2,415 ₪ כשחודש החוזה). הסכום כלל את התשלום בגין ארנונה, מים ודמי ועד בית.

בהסכם נקבע כי אם חשבון החשמל יעלה על סך 50 ₪ - יישא בו השוכר.

הנתבע עזב את הדירה בתחילת מרץ 2018 והותיר בה, בניגוד להסכם, את מרבית חפציו. הודגש כי הנתבע הודיע על כוונתו לסיים את חוזה השכירות ביום 11.12.17 ומשכך – היה עליו לעזוב רק ב-11.3.18 ולא ב-1.3.18, כפי שעשה.

סכום התביעה מורכב מחשבונות חשמל לשנים 2016 ו-2017 (5,523 ₪), ומשכר הדירה לחודש פברואר 2018 ועד ליום 11.3.18.

בכתב ההגנה אישר הנתבע כי היה שוכר של התובעת בתקופה שמנובמבר 2015 ועד סוף ינואר 2018. לטענת הנתבע, מדובר בדירה מפוצלת (בניגוד להיתר) ובחצי השני של הדירה גר בנה של התובעת. בדירה לא היה שעוני חשמל נפרדים אלא מדידה משותפת של שני חלקי הדירה.

לטענת הנתבע לא נעשה על ידו אלא שימוש מינימלי בחשמל, וזאת גם בשים לב לכך שלא היה בדירה במרבית שעות היממה. הנתבע הוסיף כי התובעת לא פנתה אליו בזמן אמת בקשר לדרישת התשלום.

הנתבע מציין כי עזב את הדירה בסוף ינואר 2018, כפי שסוכם (ותוך הסכמה לקיזוז דמי השכירות עד ליום 10.2.18, לאחר שהוסכם כי יעזוב מוקדם).