סער נ' מנשה

לפני תביעה על סך 1,000 ₪.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא עובד בדוכן פיס וכי במשך תקופה ארוכה רשם ושילם עבור הנתבע עבור שליחת טפסים, וכי מדי פעם היה משלם הנתבע "וסוגר את החוב הקיים בינינו". לטענתו, סכום התביעה הוא חוב אותו לא שילם הנתבע ומדובר בתשלום מכיסו הפרטי של התובע אשר גרם לו גם עגמת נפש. לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא – הסכם, מסמך או קבלה כלשהם.

הנתבע מאשר כי מילא טפסי פיס אצל התובע וכי היה משלם את חובו באופן מידי – לאחר קיזוז זכיותיו. לטענת הנתבע, בשנת 2015 כשהגיע לתובע למלא טפסי הגרלה כהרגלו טען התובע לקיומו של חוב בסך 380 ₪, אותו גילה במקרה רק אז – למרות שהחוב היה, כנטען, בן מספר חודשים. הנתבע שילם את החוב הנטען, למרות הספק שהיה אודות קיומו. הנתבע מבקש להזכיר כי התובע סירב להעניק אשראי של יותר מיום, לאור הנחיות מפעל הפיס בעניין זה. עוד טוען הנתבע כי לאחר האירוע בו נטען אודות קיומו של חוב ששילם ערך לתובע "מבחן אמינות" בו כשל התובע – ובעקבות כך הפסיק לרכוש טפסי הגרלה אצל התובע.

שלושה דיונים התקיימו בקשר לתביעה זו – לראשון לא התייצב הנתבע, ונמצא כי לא הוזמן אליו כדין; לשני התייצב התובע בשעה אחת והנתבע בשעה אחרת, ופסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע בוטל בהמשך היום; לדיון השלישי התייצבו שני הצדדים וחזרו על טענותיהם.

דין התביעה להדחות. אף שהצדדים מסכימים כי נערכו ביניהם עסקאות לרכישת טפסי הגרלה, וכי מעת לעת היה משלם הנתבע על הרכישות רק בדיעבד, הרי שקיומו של החוב הנתבע מוכחש על ידי הנתבע. על התובע להוכיח קיומו של חוב זה, שיעורו ונסיבותיו – ולא מצאתי כי הוצגו ראיות של ממש, ובוודאי לא ראיות מספקות, שיש בהן כדי להרים את נטל הוכחת התביעה המוטל על כתפי התובע. יוזכר, כי גם בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, כבכל הליך אזרחי, נטל ההוכחה הוא על התובע, בבחינת "המוציא מחברו – עליו הראיה".

משלא עלה בידי התובע להרים נטל זה, וכאשר התביעה נוסחה באופן כללי וכוללני, ללא פירוט נדרש (מועדים, סכומים) או ראיות (קבלות, העתקי טפסי הגרלה, הסכם הלוואה וכיו"ב) – דינה, כאמור, להדחות.

בנסיבות, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.