ת"ק 1743-11-13 דמארי נ' "הוט" מערכות תקשורת

התובע, שהיה מנוי בשירותיה של הנתבעת, הגיש תביעתו זו בטענה כי שילם לנתבעת סכום שלא חב בהם, ביתר, וכי יש להשיב הכספים לידיו.

לטענת התובע, התנתק משירותי הנתבעת ביום 6.4.10. לשיטתו, עד יום הניתוק עמד בכל התחייבויותיו כלפי הנתבעת ושילם מלוא התשלומים המגיעים ממנו. על אף עובדה זו – כך לטענתו – קיבל לידיו מכתב התראה בגין חוב נטען בסך של 2,730.70 ₪, והנתבעת איימה לנקוט בהליכים לגביית החוב. מחשש מפני הליכי הגביה, טוען התובע, שילם את החוב וכעת הוא דורש השבתו.

לטענת הנתבעת, מלבד המנוי אותו ביקש התובע לנתק כאמור בחודש אפריל 2010, החזיק התובע במנוי נוסף ליחידת דיור נפרדת בחצרו – אותה ביקש להקים רק בשנת 2009.

לשיטתה, בחודש אוקטובר 2010 נערכה שיחה טלפונית, יזומה על ידה, עם נציגת התובע, בשם ברכה, אשר אימתה את מלוא פרטי המנוי, וזו אישרה המשך החיבור למנוי זה על אף סיום מבצע ההתקשרות בו היה מנוי עד אותה עת. בחודש אפריל 2012, קרי כשנתיים לאחר ניתוק המנוי המקורי – ביקש התובע, שוב באמצעות נציגתו ברכה, לנתק גם את המנוי הזה.

לטענת הנתבעת, בחודש אוגוסט 2010 ביטל התובע את הוראת הקבע שנתן לנתבעת, ולמעשה לא הסדיר את חיוביו בגין המנוי ליחידת הדיור עד משלוח ההתראה ע"י ב"כ הנתבעת ועד שהגיע להסדר עם ב"כ הנתבעת להסדרת חיוביו בעקבותיו, הוא ההסדר במסגרתו שילם התשלום נשוא תביעת ההשבה כאן.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את התביעה ואבהיר:

ראש וראשון אציין כי התובע לא הכחיש כי בחצרו יחידת דיור בה התגורר בנו, ואשר היתה מחוברת במנוי לנתבעת. התובע אף אישר כי שמה של רעייתו "ברכה". על אף דברים אלו הכחיש התובע כי רעייתו ערכה שיחות כמתואר אצל הנתבעת וכי המנוי ביחידת הבן נותר בעינו עד לבקשת הניתוק בשנת 2012.

הואיל ולטענת הנתבעת – כעולה מנספחי כתב ההגנה, נערכו שיחות הטלפון ביחס למנוי זה מול גב' ברכה – נציגת התובע, אך מובן הוא כי עדות התובע בהקשר זה אינה אלא עדות מפי השמועה, שאינה מבוססת על ידיעה אישית ועל פעולתו האישית, ועל כן אינה יכולה לשמש ראיה לאמיתות הדברים. מצופה היה, בנסיבות אלו, ובמיוחד כשכל גרסת ההגנה פרוסה במסגרת כתב ההגנה ונספחיו, כי התובע יזמן את רעייתו ובנו (שהתגורר ביחידה האמורה) להעיד לפני ביהמ"ש ולמסור את גרסתם, אך זה נמנע מהבאתם.

בהקשר זה ראוי לציין כי כלל הוא שאדם נמנע מהבאת עדים המצויים בשליטתו, משום שסבור הוא כי לו יובאו לעדות – תפעל עדותם לחובתו דווקא.