ת"ק 17383-12-14 ביליה נ' נאוה קולאז' - מכללות יופי (1997) בע"מ

המבקשת- הנתבעת הגישה בקשה להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות מטעמים של סמכות מקומית.

המשיבה- התובעת הגישה תגובה מטעמה, והוגשה תשובה מטעמה של המבקשת.

המבקשת טענה כי מענה בשדרות ההסתדרות 35 בחיפה, ומקום מגורי בעלי המבקשת הינו בעיר נהריה. עילת התביעה (המוכחשת) התרחשה בצפון, במענה של המבקשת בחיפה. חוזה ההתקשרות בין המבקשת למשיבה נערך במשרדי המבקשת בחיפה, ובמועד עריכת החוזה התגוררה המשיבה בעתלית. בסעיף 8 לחוזה ההתקשרות, שצורף לכתב התביעה, הוסכם כי הסמכות המקומית הבלעדית נתונה לבית משפט השלום הקריות, ככל שיתגלה סכסוך כלשהו בין הצדדים.

המשיבה טענה בתגובה מטעמה שעילת התביעה אכן התרחשה בחיפה, מקום מגוריה טרם גרושיה, אלא שכיום היא מתגוררת בבאר שבע, עוברת במשרה מלאה, מוכרת על ידי משרד הרווחה, ומטופלת בשני תינוקות, ולכן יקשה עליה להגיע לבית משפט אחר, מה גם שגרושה אינו מתגורר בארץ.

כללי הסמכות העניינית בבית המשפט לתביעות קטנות נקבעו בסעיף 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976-

"תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

המבקשת אינה יכולה להבנות מתנית השיפוט המקומית במסגרת הסכם ההתקשרות, בשים לב לקביעה שאין בכוחה של תניה מסוג זה לגבור על כללי ברירת הסמכות המקומית שפורטו לעיל.

עם זאת, אין מחלוקת של ממש בין בעלי הדין שמקום העסק הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, והמקום שנועד לקיום ההתחייבות, הינם בחיפה, ומעבר לכך, לא מצאתי זיקות הקושרות את המקרה לסמכותו המקומית של בית משפט זה.

הטענות שהעלתה המשיבה לגבי הותרת הדיון בבית משפט זה נוגעות לנסיבות חייה, היותה מטופלת בשני תינוקות, וכן למצבה הכלכלי שיכול ואינו שפיר, ומטעמים אלה נטען שיקשה עליה להתדיין בבית משפט אחר.

עם זאת, סמכותו העניינית של בית משפט זה, לצורך בחינה ומתן הכרעה בסוגית הסמכות המקומית מוגבלת לכללי ברירת הסמכות המקומית שנקבעו בתקנות שפורטו לעיל, והוא אינו מוסמך לשקול טעמים אחרים לצורך מתן החלטה בסוגיה זו, ובכלל זה שיקולים הנוגעים לנסיבות חייה של המשיבה.

להשלמת התמונה אציין שהסמכות להורות על העברת הליך מסוים לבית משפט במחוז שיפוט אחר, מטעמים החורגים מכללי ברירת הסמכות המקומית שפורטו לעיל, ועל פי מאזן הנוחות בין הצדדים, מוקנית, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, לכב' נשיאת בית המשפט העליון בירושלים, וכן לשופט או שופטת של בית המשפט העליון שהוסמכו על ידה לכך (ראו למשל- בש"א 971/06 אמיל דדון נ' שרה בן ארי (13.09.2006); בש"א 3368/15 מדינת ישראל - שירות בתי סוהר נ' אביטן רפאל (26.05.2015); בש"א 13/15 יגאל ניאזוף נ' פרץ יצחק (05.05.2015)).

לאור האמור לעיל, וככל שהדבר נוגע לגדרי סמכותי העניינית, מצאתי לנכון לקבוע שהסמכות המקומית לדון בתביעה שהוגשה לתיק זה מוקנית לבתי המשפט לתביעות קטנות במחוז חיפה, ויש מקום להעביר את התיק לכב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה לצורך ניתובו למותב המתאים.

עם זאת, לאור טענות המשיבה לגבי הקשיים העומדים בפניה להתייצב בבית משפט אחר, ובשים לב לכך שעסקינן בהליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות, והמשיבה אינה בקיאה, כך יש להניח, באורחות המשפט, מצאתי לנכון להורות על עיכוב ביצועה של החלטתי בעניין העברת התיק כדי לאפשר למשיבה להגיש בקשה מתאימה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, לכב' נשיאת בית המשפט העליון, בעניין בית המשפט שידון בהליך זה.