ת"ק 17212-12-13 סלע נ' לייכטר

עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית, בגין אי תשלום בעבור זבל בקר שרכש הנתבע מהתובע.

אין מחלוקת בדבר הרכישה וההספקה. המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לשאלה האם סוכם כי על הנתבע לשלם לתובע תמורת הזבל, או שהנתבע יישא בעלות ההובלה בלבד.

ואלה טענות התובע:

במהלך חודש 9/13 פנה הנתבע לתובע וביקש לרכוש זבל בקר בכמות של 1000 קוב.

הצדדים סיכמו על תשלום בסך של 10 ₪ ומע"מ לקוב, כאשר באותו מעמד ביקש הנתבע מהתובע לבדוק את מחיר ההובלה. לאחר שהוברר כי מחיר הובלה עומד על סך 400 ₪, נתן הנתבע הסכמתו לביצוע העסקה. נוכח הסכמה זו, שלח התובע לנתבע 300 קוב זבל בקר.

למרות כל פניות התובע לנתבע לשלם בעבור הסחורה וההובלה, לא שולם דבר.

התובע עתר לחייב את הנתבע לשלם תמורת הזבל סך של 4,602 ₪, וסך נוסף של 6,136 ₪ בגין ההובלה. לתביעתו צירף חשבוניות מתאימות.

ואלה טענות הנתבע –

הנתבע מצדו מאשר כי אכן פנה לתובע וביקש לרכוש 1,000 קוב זבל פרות, אולם בידי התובע היו 500 קוב בלבד.

הנתבע רכש 13 משאיות זבל מידי התובע בהתאם לסיכום בע"פ, לפיו ישולם סך של 400 ₪ לפני מע"מ בגין הובלה והעמסה. בתחילת חודש אוגוסט קיבל הנתבע 10 משאיות בלבד. אז יצר קשר עם התובע בכדי לשלם תמורתן, אך הצדדים סיכמו כי התמורה תשולם לאחר השלמת ההספקה.

בהמשך, לאחר שמלוא הממכר סופק, יצר הנתבע בשנית קשר עם התובע לצורך התשלום, וזה ביקש לקבלו במזומן. הנתבע ביקש לשלם באמצעות שיק סך של 6,136 ₪, ואף נסע עם אחיו לתובע לצורך כך, אולם התובע טען כי זהו אינו הסכום שיש לשלם והחל מגדף את הנתבע ואחיו.

הנתבע טוען, כי במועד זה שמע לראשונה מהתובע כי מגיע לו 300 ₪ ומע"מ עבור הזבל לכל משאית.

לדבריו, לו ידע על דרישה זו מראש, לא היה מתקשר עם התובע אלא פונה לחקלאי אחר שברשותו זבל ומבקש להפטר ממנו, כמו חקלאים רבים אחרים.