סברוב נ' כהן ואח'

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 12.2.17 (התובעת היא בעלת קטנוע והנתבעת 2 היא בעלת רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1).

גרסת העד מטעם התובע, רוכב הקטנוע, מר דוד לוי:

רכבתי על הקטנוע שלי מכיוון צפון לדרום. על דרך ירושלים. רחוב גדול, היה לי שדה ראיה, היה פנוי. לפתע הרגשתי מכה ועפתי מהאופנוע. האופנוע קיבל מכה בצד ימין ועף לצד שמאל, יש גדר בטיחות ושם נתקע. זה מה שהיה. אני נוסע ישר, אין תמרור עצור ולא שום דבר, במהירות המותרת, שדה ראיה פנוי והכל בסדר. זה היה בשעות הערב. הוא יצא, הנתבע, מתוך חניה של בית, יש לי תמונות, הוא נכנס בי. הוא יכל, במקום לפנות שמאלה, לקחת ימינה, 30 מטר משם יש לו כיכר ועושה פרסה ולא מסכן אף אחד ולא פוגע באף אחד. 30 מטר ימינה, וגם אם הייתי נכנס בו חלילה, אני אשם נכנסתי בו מאחורה, אבל הוא נכנס בי בצד. אין לי שום מושג מאיפה הוא בא, שום דבר. אני נוסע ישר ובום מכה בצד ימין. אני לא קיבלתי שום תביעה מהם.

גרסת הנתבע 1:

אני יוצא מהחניה של מקום העבודה, שנים אני עובד שם, יש לי פנייה ימינה ואני יכול לפנות גם שמאלה. מישהי עצרה לי, אני לא מכיר אותה, העדה, הכביש היה סואן, מלא רכבים, יכולתי לפנות ימינה, אבל היא עצרה עצירה מוחלטת, הכביש סואן ומלא רכבים לא יכולתי לפנות גם ימינה, היא עצרה, אחריה עצרו כמה רכבים, ראיתי את זה, יצאתי לאט לאט בזהירות, ראיתי שמצד ימין אין רכבים שחוצים, טיפה איך שיצאתי מהכביש, קצת, הרגשתי בום, אני לא יודע אם נכנסתי בו או שהוא נכנס בי, התוצאה שהוא עף קדימה ולא הצידה, זה מה שהיה.

מטעם הנתבעים העידה גב' גילה שייך, עדת ראייה נייטרלית לתאונה:

נסעתי בפקק, ברחוב שד' ירושלים. היה פקק מאד איטי, ראיתי שהוא רוצה לצאת מיציאה, ועצרתי. זה הכל. הוא יצא החוצה, הוא ראה אותי, הסתכלתי עליו, יוצא החוצה, ופתאום הופיע אופנוע. האופנוע הופיע מצד שמאל שלי. היו רכבים אחרי שעצרו, כולם עצרו, היה פקק. לא היו ממש מכוניות לפני כבר, היה פתוח, ונתתי לו לצאת. את הקטנוע לא ראיתי. פתאום שמעתי בום, הסתובבתי, וראיתי את האופנוע והרכב. האופנוע היה כבר על הרצפה. אחרי התאונה, החניתי בצד, יצאתי מהרכב. אני לא מכירה אף אחד מהם, נקלעתי באופן אקראי. אני גרה באזור הרצליה.