גלזר נ' דאונוב

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום ה- 7/1/18, לפיו התקבלה תביעת התובע, והנתבע חוייב לשלם לו סך של 9000 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, וכן הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

2.הנתבע הגישה בקשה מפורטת, ביום ה- 30/1/18, בה טען כי בשל טעות בתום לב החמיץ הוא את הדיון, ולא התייצב למועד הדיון הקבוע. המבקש הפנה לכך שהשותף אשר עמו הוא מנהל עסק משותף, התייתם מאביו ימים ספורים לפני מועד הדיון הקבוע, ובשל כך עומס עבודה חריג הוטל על כתפיו. זאת ועוד, המבקש הפנה לכך שסיכויי הגנתו טובים למדי.

המבקש הפנה לכך שהסכסוך בין הצדדים, אודות חוב מסויים של צד שלישי, התנהל מלכתחילה בהוצאה לפועל, ולגופו של עניין טען הוא כי מעולם לא קיבל את צו העיקול אשר המשיב טען כי קיבל.

3.עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, מלמד כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה תוך המועדים הקבועים לכך בחוק.

4.בית המשפט מביע מורת רוח מאי התייצבות המבקש, דהיינו, הנתבע, לדיון. שגגה, ככל טעות אנוש, אכן אפשרית, אולם טעות אנוש לא בהכרח תהווה תמיד טעם מספיק לביטול פסק דין, בשל אי התייצבות.

5.לצד האמור, בחינת כתבי הטענות בתיק מלמדת כי אין לומר, במקרה זה כי טענות ההגנה של הנתבע הינן טענות קלושות.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, ולאחר ששקלתי את האינטרסים השונים של הצדדים, אני סבורה שיש לאפשר לנתבע להוכיח את טענותיו בבית המשפט ולאפשר לו את יומו, אך זאת תוך חיובו בהוצאות בשל אי התייצבותו לדיון, בסך של 450 ₪ לטובת התובע, וללא כל קשר לתוצאות ההליך.

סוף דבר

7.אני מבטלת את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום ה- 7/1/18, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לטובת התובע בסך של450 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך, אשר יופקדו בקופת בית המשפט בתוך 20 יום.

8.ככל שהנתבע לא יפעל להפקדת סכום ההוצאות בקופת בית המשפט עד למועד שקבעתי, פסק הדין ייוותר על כנו. ככל שהנתבע יפעל להפקדת הסכום שקבעתי עד למועד שקבעתי, תפעל המזכירות להעברת הכספים לידי התובע.