ת"ק 17056-11-14 אינגרוב נ' אור-לגיל,נאוה וילבך בע"מ

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בחודש מאי 2014 סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תספק עובדת זרה לבעלה של התובעת.

לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את המוסכם עמה, כאשר אכן סיפקה לה עובדת זרה, אך זו עזבה את העבודה לאחר מעט למעלה מ-3 חודשים, מבלי שנתנה הסבר לעזיבתה, בניגוד לקביעות הסע' 15 לחוזה שבין הצדדים.

התובעת טענה עוד כי לאחר שאותה עובדת עזבה את מקום עבודתה, לא סיפקה עוד הנתבעת עובדת אחרת, חילופית.

לטענת הנתבעת, מיד לאחר שהעובדת הזרה הודיעה על כוונתה לעזוב את בית התובעת, הציעה הנתבעת לתובעת עובדת אחרת, אך התובעת סירבה לקבלה ואף סירבה לקבל עובדת אחרת, כלשהי.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ולקביעתי, הסכם זה לא הופר.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובעת סירבה לקבל עובדת אחרת, חלף העובדת הראשונה שסופקה לה על ידי הנתבעת.

הנני מקבלת כמהימנים עליי את דברי עדותם של נציגי הנתבעת כי אכן זו היתה עמדתה של התובעת.

אף מעדותה של התובעת עולה התמיהה מדוע לא התקשרה לנתבעת באותו יום א' בשבוע, עת העובדת החדשה לא הגיעה לביתה, כדי לברר מה עלה בגורלה.

התובעת אף אישרה בביהמ"ש כי בנה הודיע לנתבעת שאינו חפץ עוד בעובדת אחרת, אך, לטעמה, לא היה בנה מוסמך להודיע כך.

התובעת לא ביקשה להעיד את בנה.

בנסיבות אלה כולן, הנני דוחה את התביעה.