מורוזוב נ' מינביץ ואח'

התובעת הגישה תביעה קטנה לבית משפט השלום בקרית גת, בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים ביום 21.6.16.

הדיון בתביעה נקבע ליום 3.5.17, אולם התובעת לא התייצבה למרות שזומנה כדין לדיון. בהתאם לתקנות, נדחתה התביעה בהעדר התייצבות.

ביום 4.5.17 הגישה התובעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה. לדבריה היא טעתה במועד הדיון. במקביל הדגישה התובעת כי הנתבעת 2 הגישה תביעה כנגדה בגין אותה תאונה, תא"מ (של' אשדוד) 19108-03-17, והיא ביקשה להעביר את הדיון לבית משפט השלום ולאחד אותו עם התביעה הנגדית.

הנתבעות הסכימו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, והצטרפו לבקשתה לאחד את הדיונים בשתי התובענות.

בית המשפט, בהחלטה מיום 3.7.17, הורה לתובעת למסור עמדה עד ליום 16.7.17 בעניין העברת הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום וכן העברתו לבית משפט אחר.

התובעת לא הודיעה דבר במשך תקופה ארוכה.

ביום 25.12.17 הגישו הנתבעות הודעה, לפיה טרם הוכרעה הבקשה לביטול פסק הדין בתביעה זו, זאת כאשר התביעה שהגישה הנתבעת 2 נגד התובעת דנן, בגין אותה תאונה, כבר נקבעה לדיון בבית משפט השלום באשדוד ביום 3.1.17.

רק בעקבות הודעה זו, הודיעה התובעת כי גם היא מסכימה להעברת הדיון לבית משפט השלום באשדוד.

ככלל, נטיית ההלכה הפסוקה היא לנקוט ביד רחבה בביטול פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד. בענייננו, אין מדובר בזלזול מופגן, אלא בבלבול, כאשר התובעת הגישה את הבקשה כבר יום למחרת הדיון, והתנצלה על העדר ההתייצבות. על סיכויי התביעה ניתן ללמוד מכתב התביעה. יתרה מכך, הנתבעות בהגינותן הסכימו לביטול פסק הדין.