ת"ק 16966-07-16 בארי-אוליאל נ' דורי

לפני תביעה על סך 17,800 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה העמידה התובעת את שירותי סוכנות התיווך שבבעלותה לצורך קידום מתן הרצאות על ידי הנתבעת, וזאת בתמורה ל-20% ממחיר ההתקשרות בין הנתבעת לבין המוסדות שירכשו את שירותיה. התובעת קישרה בין הנתבעת לבין לקוח פוטנציאלי והעבירה הצעת מחיר לעסקה. בשלב זה, כך נטען, החלה הנתבעת לקיים הדברות ישירה עם הלקוח וכרתה עמו חוזה התקשרות במישרין (ובמחיר מופחת מזה שהציעה התובעת) – ולמרות האמור היא מסרבת לשלם לתובעת את שכרה.

לטענת התובעת הסכימה הנתבעת לתנאי ההתקשרות עמה, על בסיס תשלום של 20%, ורק בדיעבד ביקשה לשנות הסכם זה והציעה תמורה בגובה 3% בלבד.

התובעת עותרת לקבל 20% ממחיר העסקה שנחתם בין הנתבעת ללקוח (20% מ-66,000 ₪, כלומר 13,200 ₪), בצירוף הנזק שנגרם משנכרת ההסכם במחיר נמוך מכפי שהוצע מלכתחילה (3,600 ₪ נוספים) וכן הוצאות ועגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי הוסכם בין הצדדים בעל פה שכאשר ייחתם חוזה לעניין ההרצאות שמשווקת התובעת תקבל התובעת 15% עד 20% מסכום החוזה כדמי תיווך. הנתבעת טוענת כי לא התגבש הסכם בינה ובין הלקוח בהתאם להצעת התובעת, נוכח תנאי ההסכם שהציעה התובעת, וכי בהסכמת התובעת המשיכה בניהול מו"מ ישיר עם אותו לקוח – עד להבשלת ולכריתת הסכם ביניהם. לטענת הנתבעת, מכיוון שבין ההצעה המקורית לתנאי ההסכם שנכרת נגרע שליש מהתמורה שהוסכמה הסכימה התובעת כי היא לא זכאית לשכר. לפיכך, הצעתה לתשלום כלשהו נעשתה מתוך הערכה למאמצי התובעת וכשכר ראוי.

לכתב התביעה צירפה התובעת את הצעת ההתקשרות שנשלחה ללקוח ואת ההסכם שנחתם עמו.

כן צורפה הודעת מייל של הנתבעת (מיום 1.12.15) ובה ציינה הנתבעת: "אמנם ההסכם היה על 20% ובדיעבד כשלעצמו נראה לי שאינו מתאים לקורסים אלא להרצאות" (ומסבירה מדוע התעריף להרצאות חד-פעמיות צריך להיות שונה מזה שלקורסים קבועים) ובהמשך: "העברת אלי הצעה שעל פיה הסכמתי להתחייב אליה ואל האחוזים שאת מבקשת", אך מציינת כי התנאים השתנו (ומפרטת מדוע אין הקורס משתלם לה מבחינה כלכלית, ובוודאי כאשר תשולם לתובעת עמלת תיווך) ולכן גם דין ההסכם להשתנות.