ת"ק 16825-12-14

לתובע והנתבע דירות האחד מעל השני בבניין מגורים ביהוד. דירת התובע ממוקמת מעל דירת הנתבע.

התובע עצמו אינו מתגורר באותו בניין אלא משכיר את הדירה לשוכרים מטעמו.

הנתבע הרחיב את דירתו והתובע ביקש לבנות מרפסת פתוחה מעל אותה הרחבה. הנתבע הסכים והתובע אף שילם לנתבע סך של 5,000 ₪ כהשתתפות על בניית היסודות של אותו חלק של הבית.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בתואנה שלאחר שהנתבע נתן הסכמתו לתובע לבנות מרפסת על גג ההרחבה, שולמה תמורה עבור היסודות ונחתם הסכם בין הצדדים בנוכחות עורך דין, הגיש הנתבע התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה לתוכנית בגינה הגיש התובע היתר לאישור.

בשל הגשת ההתנגדות לטענת התובע חל עיכוב של שנה בבניית המרפסת ופתיחת הפתח מתוך הבית אל המרפסת.

מנגד טען הנתבע כי מעולם לא התכוון להתנגד לבנייה של התובע וכי אך ביקש התחייבות של התובע כי ככל שינזק ביתו של הנתבע כתוצאה מהבנייה של התובע, יישא התובע בעלות תיקונם, וזאת על סמך נסיון העבר, לטענתו, של נזקי נזילות מדירת התובע לדירת הנתבעים. הנתבע אף ציין בבית המשפט כי אינו מתנגד גם היום לבנייה של התובע (עמ' 1, ש' 25), אך מבקש תיקון של הנזילה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

הצדדים חתמו על הסכם לתוספת בנייה המתירה לתובע לבנות מעל תוספת הבנייה של הנתבע (נספח א' לכתב התביעה). כנגד ההסכמה ו/או השתתפות בעלות היסודות אף שולמה תמורה של 5,000 (להלן: ההסכם). בנסיבות אלה כל התנגדות שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבקשת התובע לקבל היתר בנייה, לגביה כבר הסכים הנתבע, הריהי בגדר הפרה של ההסכם.

בגין אותה הפרה רשאי התובע לדרוש אכיפה של ההסכם ובצידה לטעון לפיצוי בגין נזקים, וזאת בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970.

הנתבע למעשה אינו מתנגד לבנייה של התובע מעליו והתובע אף ביצע את הבנייה בפועל, כך שלמעשה מתייתר הצורך ליתן סעד של אכיפה. יחד עם זאת יש מקום לפצות את התובע בגין הפרת ההסכם ובגין העיכוב שחל במתן ההיתר בשל התנגדותו של הנתבע.

לא נעלם מעיני כי על-פי המכתב שצירף הנתבע לוועדה המקומית לתכנון ובנייה עולה כי התנגדותו לבנייה של התובע אינה עקרונית אלא מבקש לדחות את מתן ההיתר עד שתתוקן נזילת המים מביתו של התובע שגרמה לנזקים בביתו של הנתבע (נספח 2 לכתב התביעה). ואולם, מקום בו היו לנתבע טענות באשר לאותה נזילה ולנזקים שנגמרו לו בגינה, לא היה מקום לבחור בדרך של התנגדות למתן היתר בניה, אלא להגיש נגד הנתבע תביעה עצמאית ולא להתנות את הסרת ההתנגדות בתיקון הנזילה.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי בדרך בה בחר הנתבע להגיש התנגדות לבקשה למתן היתר בנייה, יש משום הפרה של הנתבע את ההסכם, בו ניתנה למעשה הסכמתו לבנייה; וכי בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצויי.