ת"ק 16788-05-14 יחזקאל מליחי נ' בוארון

בפניי תביעה לתשלום סך של 32,000 ש"ח.

על פי האמור בכתב התביעה, הצדדים שהינם בעלי קירבה משפחתית, היו שותפים בעסק לממכר פיצוחים. לימים, החליטו הצדדים על פירוק השותפות ביניהם באופן שבו הנתבעת תרכוש את חלקו של התובע בעסק תמורת סכום של 53,000 ש"ח. על פי גרסת התובע, ביום 30.4.12 נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה לפיו סכום התמורה יועבר לידיו תוך 30 ימים ומנגד התחייב התובע להפיק 3 חשבוניות בסכומים שונים, חלוקה שנתבקשה על ידי הנתבעת משיקולי מס, לדבריו.

לטענת התובע, לאחר שהנתבעת קיבלה לידה את ניהול העסק, היא החלה להטיח בו טענות בדבר חוסר כדאיות תוך ניסיון לחמוק מתשלום סכום התמורה, ולטענתו, עד למועד הגשת התביעה לא שולמה לו התמורה כלל וכלל.

הנתבעת מכחישה את האמור בכתב התביעה ולשיטתה, שילמה לתובע את כל הכספים המגיעים לו. על פי גרסתה, התובע פתח את העסק בעצמו ובשלב כלשהוא היא החלה לעבוד אצלו כשכירה והתפרנסה בסך של כ- 2,000 ש"ח לחודש. לדבריה, לאור יחסיהם הקרובים, הלוותה לתובע לצורך פתיחת העסק סך של 40,000 ש"ח, אך לימים כאשר העסק נקלע לקשיים הציע לה התובע לרכוש את חלקו באופן שבו היא תשלם לו סך של 75,000 ש"ח לצורך סילוק מלא וסופי של כל התחייבויותיו כלפי הבנק וכלפי הספקים השונים. ביום 31.5.12 לאחר שאושרה לנתבעת הלוואה, העבירה לתובע סך של 79,000 ש"ח, בהתאם למוסכם, לפיכך טוענת כי היא אינה חייבת לו עוד דבר.

ביום 22.12.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.