אלון נ' שאול ואח'

לפניי תביעה על סך של 2,500 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונת דרכים.

רקע עובדתי:

1.בכתב תביעתו, טען התובע כי ביום 17.06.2015 נהג ברכבו מסוג "דהייטסו" מ"ר 8046516 (להלן: "רכב התובע"), במרכז שביט שבקרית אתא. לטענתו, רכב מספר 4735014 שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע"), יצא ברוורס מהחנייה ופגע ברכבו בחלק הקדמי ימני.

2.לטענת התובע, הנתבע 1 סרב למסור פרטי ביטוח ורישיון רכב, ובשל כך הוא רשם את מס' הרישוי ופנה למשטרה.

3.כתוצאה מהפגיעה נגרמו לתובע, ע"פ טענתו, נזקים בסך 2,500 ₪, לפי הפירוט הבא: נזק לרכב בסך 1,500 ₪ ע"פ הצעת מחיר ממוסך גזית, ייעוץ משפטי להכנת כתב התביעה בסך 500 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

4.הנתבע 1 הגיש כתב הגנה במסגרתו הכחיש את טענות התובע. בכתב ההגנה טען הנתבע 1, כי לא נוצר מגע בין רכבו לבין רכב התובע. הנתבע טען כי נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען בשל חלוף הזמן בין מועד התאונה לבין המועד שבו נערכה השמאות עליה מסמך התובע. הנתבע 1 הוסיף כי האחריות לתאונה רובצת על שכמו של התובע, מאחר ולא שם לב לנעשה בכביש, נהג בנהיגה פזיזה וחסרת אחריות, ולא נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג באותן נסיבות.

5.בתאריך 1.09.2016 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים. התובע חזר על טיעוניו בכתב התביעה, צירף לעיון בית המשפט תמונות צבעוניות וטען כי במועד בתאונה שהתה עמו ברכב גרושתו, אשר סבלה מכאבי ראש בעקבות התואנה אך התובע בחר לא לפנות לבית חולים. לשאלת בית המשפט טען התובע כי לא ביקש מגרושתו להעיד בדיון מאחר ולדעתו של התובע "הכל ברור שחור על גבי לבן". בחקירתו ע"י נציגת הנתבעת 2, טען התובע כי הנתבע נסע במהירות של כ-20 קמ"ש (ראה עמ' 2 שורה 7 לפרוטוקול הדיון הנ"ל). לעניין העיכוב בהבאת הרכב לבדיקת שמאי באיחור של 3 חודשים ממועד התואנה, התובע טען כי, חיפש מוסך שיבצע עבורו תיקון במחיר הזול ביותר וכי לא היה בידו לשאת בתשלום עבור שרותי שמאות לפני כן. התובע טען כי הדביק את מקום הנזק בנייר ומשלא הסכים הנתבע להגיע עמו להסדר הוא הגיש את תביעתו.

6.הנתבע 1 העיד במעמד הדיון הנ"ל והכחיש את התאונה, הוא טען שהוא נהג 45 שנים והוא נהג זהיר, והוא עובד כנהג מונית 13 שנים. הנתבע 1 טען כי יצא ברברס בצורה זהירה ולאט, ברכבו מותקנים חיישני רברס וכי החיישנים לא התריעו על הימצאותו של רכב התובע בסביבה. הנתבע 1 טען כי הופתע מטענות התובע כי רכבו פגע ברכב התובע, מאחר ולא שמע את הפגיעה. רכבו של התובע היה מעוך ומלא פגיעות, אך במקום עליו הצביע התובע לא הייתה פגיעה. הנתבע 1 טען כי הסכים למסור את פרטיו לתובע אך ורק אם התובע יצביע על מקום הפגיעה, ומאחר והוא לא עשה זאת הוא עזב את המקום.

7.נציגת הנתבעת 2, סיכמה בפניי את טיעוניה וטענה כי מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר הנתבע1 1 מכחיש את התאונה. היא הדגישה את חלוף הזמן בין מועד התאונה למועד הכנת השמאות, 3 חודשים אשר מבחינת הנתבעים מנתקים את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם.