עמרן ואח' נ' מסעוד ואח'

בתאריך 23.3.15, בכפר ברטעה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של תובע 1 מסוג הונדה סיוויק מ.ר.

43-471-17 בו נהג באותה עת תובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין רכבו של נתבע 2 מסוג פז'ו

מ.ר. 89-393-17 בו נהגה באותה עת נתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעים").

על פי גרסאות שני הנהגים המעורבים, מדובר בתאונה שארעה במהלך עקיפת רכב הנתבעים את רכב התובעים בקטע כביש שהינו מעוקל, ואולם בעוד שתובע 2 טוען כי נתבעת 1 אשר נסעה מאחוריו פגעה ברכבו במהלך עקיפתה אותו כשנסע בנתיב הימני של הכביש וחזרתה אל אותו נתיב, טוענת נתבעת 1 כי עובר לתאונה עמד רכב התובעים בשולי הדרך וכי ברגע שבו היא חלפה על פניו, החליט תובע 2 לצאת אל הכביש ובתוך כך פגע בה.

בעדותו בפני תיאר תובע 2 את מהלך התרחשות התאונה כך: " אני נסעתי, זה היה בברטעה הישראלית, בחזרה הביתה, באותו כיוון הנתבעת נסעה אחרי, יצאה לעקיפה, אז אני הסתכלתי במראה, ראיתי שהיא ממהרת, הורדתי את המהירות כדי שתעקוף אותי ותחזור לנתיב, היא יצאה לעקיפה, ירדתי למהירות של 40 קמ"ש, פתאום היא רצתה לחזור לנתיב והיא חזרה לצד שלי ופגעה בצד השמאלי – בדלת של הנהג ובכנף השמאלית קדמית".

מנגד אמרה הנתבעת 1 : "הלוואי שהתובע היה מסתכל במראה ואז לא היה קורה כלום. אני לא נסעתי אחריו... הוא היה עומד בצד ימין. אני חוזרת הביתה, עד שהתקרבתי אליו ואז הוא החליט לנסוע בלי להסתכל ולכן התנגשנו".

לתמיכת גרסאותיהם הציגו הצדדים את תצלומי הפגיעות בשני כלי הרכב (ר' תצלומי רכב התובעים

שצורפו לחוו"ד השמאי שבדק אותו ותצלומי רכב הנתבעים – נ/1). עוד הונח בפני טופס הודעת

הנתבעים לחברת הביטוח אודות התאונה – נ/2, מיום 28.5.15.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא כי מדובר

בתאונה שארעה באופן שתואר על ידי תובע 2 , אשר גרסתו נשמעה לי מהימנה והגיונית יותר והיא

מתיישבת גם עם הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב כתוצאה מן המגע ביניהם –נזקי שפשוף ומעיכה

בכנף ובדלת השמאליות קדמיות של רכב התובעים ונזקי מעיכה בפינה הימנית קדמית של רכב

הנתבעים. אופי הנזק שנגרם לרכב הנתבעים תואם את טענת תובע 2 לפיה רכב זה "חתך אותו"

במהלך העקיפה, שהרי לו היה 2 יוצא אל הכביש מן השוליים בפתאומיות כפי שטוענת נתבעת 1, כי

אז אמורה היתה להפגע הפינה השמאלית קדמית של הרכב בו הוא נהג ולא הדופן השמאלית