ת"ק 16185-02-15

בתיק עולה שאלת ההתאמה בין איכות הרכב שסבר התובע שהוא רוכש מאת הנתבעת לבין איכות הרכב הפועל; ועל מי מהצדדים לשאת באחריות לפער, ככל שיתגלה.

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 8/9/14 רכשו התובעים מאת הנתבעת רכב בסך של 5,000 ₪. הנתבעת עצמה רכשה את הרכב במסגרת מכרז לרכישת מעוקלים מאת ההוצאה לפועל. לא ניתן היה לנסוע ברכב נכון לאותו מועד והתובע אף נדרש לגרור אותו למוסך לצורך תיקונו. הנתבעת עידכנה את התובע בדבר מצבו המכני של הרכב ואמרה לו כי קיים נתק בין הגיר ובין המנוע הדורש תיקון. בנסיבות אלה, תוך שהתובע מודע לאותה בעייה רכש את הרכב וביקש להשמישו לנסיעה.

2. משנבדק הרכב במוסך התגלו בו בעיות רבות אחרות: בגיר, בצינורות המים, בעיות חשמל ותקלות בחיישני המנוע. עלות התיקון גבוהה לאין שיעור מהעלות שתוכננה בהתאם לעדכון הנתבעת את התובע על אופי הבעייה הקיימת ברכב.

   משלא תיקן התובע את הרכב שרכש, לא יכול היה להשמישו לנסיעה ומשכך גם לא יכול היה לקבל אישור לצורך ביצוע טסט ו/או העברת בעלות ברכב.

   התובע עותר לביטול העסקה בשל ההטעייה בדבר מצבו המכני של הרכב. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע רכש את הרכב תוך שהוא מודע למצבו המכני וכי בנסיבות אלה הוא מנוע מלהעלות כל טענה בדבר ברכב.

   על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

   דיון ומסקנות:

3. לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע רכש את הרכב בעלות נמוכה וידע שמדובר ברכב שאינו במצב נסיעה אלא דורש תיקון ושיפוץ. יחד עם זאת על בסיס אמירות הנתבעת סבר התובע כי מדובר בתקלה עיקרית הנוגעת לנתק בין המנוע לבין תיבת ההילוכים. על בסיס אותה הנחה, אמד את גובה התיקון והחליט לרכוש את הרכב. על בסיס אמירת הנתבעת או מי מטעמה ציפה התובע לרכישת רכב באיכות מסויימת כשבסופו של דבר קיבל רכב באיכות נמוכה יותר.