ת"ק 16153-08-15 גרבר נ' פוטו שבח אדמון ע.מ 067618983 ואח'

בתאריך 27.7.15 פנה התובע אל נתבע 2, צלם במקצועו, בעליו ומנהלו של בית העסק "פוטו שבח אדמון" בחדרה ובקש לדעת האם יוכל לבצע עבורו העברה של סרט מקלטת וידאו לדיסק. לאחר שנענה בחיוב, מסר התובע לנתבע 2 את קלטת הווידאו שלטענתו הכילה העתק של סרט צילום בפורמט 8 מ"מ אשר צולם בשנת 1969 על ידי צוות של הטלוויזיה הישראלית ותיעד 47 ימים ממהלך שירות המילואים שלו ושל חבריו במוצב בבקעת הירדן.

בעתירתו לחיוב הנתבעים בהשבה ופיצוי בסך כולל של 600 ₪ טוען התובע כי עבודת ההעתקה שבוצעה על ידי נתבע 2 היתה "גרועה ופגומה" וכי הלה לא עמד בסיכום שהיה לו עמו לפיו היה עליו להכין עבורו דיסק "מאסטר" תחילה ורק לאחר מכן ובכפוף לאישורו, לצרוב עבורו 10 העתקים נוספים מדיסק זה. וכך תיאר התובע בעדותו בבית המשפט את הסיכום אליו הגיע עם נתבע 2 ואת תוצאות עבודתו: "בהליך ההתקשרות בינינו הוא אמר לי שבהתחלה הוא מפיק מאסטר שהעלות שלו שונה מההעתקים שאותם הוא צורב מהמאסטר. הוא אמר שיראה לי קודם את המאסטר ורק לשביעות רצוני יכין את ההעתקים. למחרת כשבאתי לקחת את המאסטר הוא העמיד אותי בפני עובדה שהוא צרב כבר שבעה ועכשיו הוא צורב את השאר. בפרק הזמן של ההמתנה עד שהוא יסיים לצרוב, למרות שזה לא נראה לי מקובל, אני האמנתי בהנחה שהוא באמת מקצועי, אני הלכתי להוציא כסף כדי לשלם לו בעבור כל ההפקה. התברר לי מדבריו שאת ההפקה הזו הוא לא יכול לבצע בסטודיו שלו עצמו אלא בבית של הבן שלו... כשבאתי למחרת ולקחתי את כל מה שהוא עשה בהנחה שהכל תקין וכשבאתי הביתה גיליתי שכל התקליטורים, המאסטר וכל השאר הם משמיעים רעש וצרצור שלא ניתן לשמוע את השיח בזמן ההסרטה, התמונה היתה מאוד לא חדה, להבדיל מהאיכות של הקלטת". בתשובה לשאלתי הוסיף התובע ואמר כי בסטודיו של נתבע 2 לא היו האמצעים הדרושים לשם צפייה בקלטת וטען כי גם לאחר שהוא חזר אליו והתלונן על איכותם הגרועה של הדיסקים, בקש ממנו נתבע 2 שיביא עמו את מכשיר הווידאו שלו מביתו. בשלב זה, כך לגרסת התובע, בקש ממנו נתבע 2 כי ישאיר את הקלטת והדיסקים ברשותו על מנת שהוא יוכל לקחתם לבדיקה נוספת אצל בנו ואילו הוא מצדו בקש ממנו לשמור על הקלטת שהיתה בעלת ערך נוסטלגי עבורו. דא עקא, שביום שלמחרת הודיע לו נתבע 2 כי בדיקתו העלתה ש"הכל אחד לאחר", דהיינו – תוכן ואיכות הדיסקים זהים לאלה שבקלטת. בשלב זה החליט התובע לגשת אל מעבדת הצילום הסמוכה "פוטו כפיר" ובקש ממנהלה אבנר כי יבדוק עבורו את איכות הקלטת וזה – כך טוען התובע, אמר לו "שהוא לא ראה אף פעם קלטת באיכות כל כך טובה אחרי 46 שנים", הפיק עבורו דיסק "מאסטר" וצרב ממנו 10 עותקים שאיכותם זהה לזו של הקלטת, והכל תמורת תשלום של 100 ₪ (ר' החשבונית – ת/1).

מנגד טען נתבע 2, אשר במהלך עדותו בבית המשפט פרט בפני את תהליך ההתפתחות ההיסטורי של סרטי הצילום, הקלטות והדיסקים בכלל, כי הקלטת שהתובע מסר לו היתה "גרסה שלישית או "שעתוק" של הקלטה", כי הוא הסיק זאת "לפי התזוזות" וכי העביר את הסרט שהיה בה לדיסקים "כפי שהוא". בהמשך כפר נתבע 2 בטענת התובע לפיה הוא סיכם עמו כי יכין עבורו את דיסק ה"מאסטר" תחילה ורק לאחר אישורו יכין את ההעתקים. לתמיכת גרסתו הציג בפני ספח של מעטפת צילום עליה מצוין התאריך 31.7.2015 וכן: x10" disc אילן גרבר" – נ/1 ואמר: "ברגע שהוא עשה את ההזמנה ודיברנו על המילואים ועל שנות השישים שבעים שמונים, התיידדנו קצת ואמרתי לו למה ההעתק יותר זול. המאסטר שלי היה מתאים למקור, הוא לא הביא לי אותו, הוא הביא עשרה דיסקים. ברגע ששאלתי אותו למה הוא לא הביא את המאסטר הוא אמר לי שהוא כבר מסר אותו לחבר'ה. הוא ידע ממני שאת ההעתקים כל אחד יכול לעשות בבית על ידי תוכנה חינמית.... אני עבדתי על ההעתקים האלה וכנראה שהוא הבין שבבית הוא יכול להכין אותם בשקל וחצי"...

בהמשך הצהיר נתבע 2 כי לו היה התובע מראה לו קבלה שתלמד על כך שהוא העתיק את הקלטת במקום אחר והתוצאה יצאה טובה יותר, הוא היה מחזיר לו את הכסף, אלא שהוא לא עשה כן וכשבא להתלונן לא הביא עמו את כל הדיסקים אלא רק עשרה ואת ה"מאסטר" לא החזיר לו.

בתגובה לדברים אלה טען התובע כי הוא מחזיק בידיו את 11 הדיסקים, ה"מאסטר" ו- 10 העותקים ולאחר שנתבע 2 בדק אותם וטען כי ה"מאסטר" לא נמצא ביניהם, בקש התובע להקרין בפני דיסק שהועתק על ידי נתבע 2 ולהשוותו לדיסק שהועתק על ידי מר אבנר מ"פוטו כפיר". ואכן, למראה ולמשמע הדיסקים השונים נוכחתי כי ברקע הדיסק שהועתק על ידי נתבע 2 נשמע קול "צרצור" בעוד שהדיסק שהועתק ב"פוטו כפיר" היה שקט לחלוטין והסרט אף נראה בו מעט חד יותר.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, עיינתי בראיותיהם, צפיתי והקשבתי לדיסקים השונים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע שהותיר עלי רושם מהימן, הצליח לשכנעני כי תוצאת ההעתקה שבוצעה על ידי נתבע 2 לא היתה טובה וכי הדבר ככל הנראה היה נעוץ בהעדר מכשור מתאים לכך במעבדתו של הלה. במצב דברים זה ולאור הצהרת נתבע 2 לפיה לו היה התובע מציג בפניו את תוצאת ההעתקה הנוספת שבוצעה במעבדה האחרת ומראה לו כי שילם עבורה סכום כסף נוסף הוא היה מחזיר לו את כספו, אני מחליטה לחייב את הנתבעים – ביחד ולחוד, להשיב לתובע את הסך של 260 ₪ ששולמו לו בתוספת הוצאות בסך 200 ₪ ובסה"כ 460 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

<#3#>