שמיים (אסיר) נ' הנהלת כלא שטה

התובע מבקש פיצוי בסך 33,400 ₪ מהמדינה.

הוא טוען שביום 18.7.17 בהיות אמו על ערש דווי, היא ביקשה לראות אותו והבקשה הועברה להנהלת כלא שיטה ולא נענתה.

בהמשך סירבה הנהלת הכלא להוציא את התובע ללוויית אמו, וכך גם סורבה בקשתו לצאת לאזכרה במלאות 30 לפטירת האם (גילוי המצבה).

הנתבעת טוענת להגנתה, שביום 18.7.17 ביקש התובע לראשונה להוציאו בליווי, לביקור אצל אמו החולה במצב קשה, ולמחרת נפטרה האם והתובע ביקש לצאת ללוויה.

המדינה טוענת שפעלה כדין.

המדינה מפנה לסעיף 62 א (א) לפקודת בתי הסוהר, לפיו רשאי אסיר להגיש עתירה נגד רשויות המדינה לבית המשפט המחוזי הרלוונטי, בעוד התובע נמנע לעשות כן בקשר לכל האירועים נשוא התביעה.

היא מוסיפה שגורמי שב"ס לא אישרו לתובע לצאת בליווי, ללוויה או ל"שבעה", בשל חמ"ן שלילי וצפי לקהל רב באירועים ומחשש לסיכון לאסיר ולגורמי הביטחון.

בסופו של דבר הוצא התובע לביקור בקבר אמו, במועד שבו לא היה חשש להימצאות אנשים נוספים במקום.

הנתבעת מפנה לסעיף 7 לפקודת הנציבות, העוסק בהוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר, ומרשה זאת רק לאחר בדיקת ההיבטים והסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך.