יופה ואח' נ' חדאד

לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לאופנוע התובע 1 בתאונת דרכים מיום 19.5.2017.

המחלוקת העיקרית בתיק היתה מי מבין הצדדים- התובע 1 או הנתבע- נהגו בנתיב הימני של הכביש.

בעוד התובעים עמדו על כך כי נהגו בנתיב הימני בצמוד לשול הדרך טען הנתבע כי הוא שנהג בנתיב הימני בעוד התובע 1 רכב לשול הדרך ולפתע סטה לתוך נתיב נסיעתו וגרם לו לסטות לנתיב השמאלי. יצויין כי בעדותו של הנתבע תמך עד ניטראלי אשר ראה התאונה וטען כי "האופנוע נסע בשוליים. זה מה שראיתי. אני זוכר את הרגע הפגיעה שהאופנוע סוטה ופוגע בו מאחור. אני ראיתי אותו סוטה מהנתיב הימני לאמצעי, המאזדה, הוא ניסה לברוח לנתיב שלי. אני הייתי מאחוריו".

אומנם, התביעה מתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות מסויימת בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבע העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין אותו אירוע.

הכלל הוא כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תדחה. על מנת לזכותם בתביעתם, על התובעים לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתם היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים- שקולות, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה זה הקביעה מי מבין הצדדים נהג בנתיב הימני ואם התובעים רכבו על שול הדרך בנתיב הנסיעה היא הכרחית לצורך הכרעה בשאלת האחריות. משלא מצאתי להעדיף את הגרסת התובעים על פני גרסת הנתבע אשר נתמכה בגרסת עד נטראלי באשר למי מהצדדים נהג בנתיב הימני לא מצאתי כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם.

בהתאם לכך, התביעה נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.