ת"ק 15827-09-16 אבו יונס נ' דראושה

1.במועד הרלבנטי לכתב התביעה היה התובע הבעלים של שתי חנויות לשיווק ומכירה של ציוד ומוצרי ספורט, לרבות ביגוד והנעלה, האחת בישוב עראבה והשנייה בישוב סכנין.

בחודש מרץ 2015, או בסמוך לכך, חיסל התובע את החנות שבישוב עראבה ולצורך כך ערך מכירת חיסול של המלאי שהיה לו בחנות זו (להלן: "מכירת החיסול").

2.במועד הרלבנטי לכתב התביעה היה הנתבע הבעלים של חנות בשם "מנאר ספורט" בישוב עראבה. במסגרת מכירת החיסול רכש הנתבע מהתובע בגדי ונעלי ספורט במחיר כולל של 50,000 ₪ ושילם לתובע את מלוא התמורה.

בנוסף, הזמין הנתבע מהתובע חולצות עם הדפסים של שם החנות של הנתבע עליהן + כוסות פרסומת (להלן: "מוצרי הפרסום"), בעלות כוללת של 6,000 ₪ ושילם סכום זה לתובע.

3.לטענת התובע, כחודשיים לאחר שהנתבע רכש ממנו סחורה במסגרת מכירת החיסול, הגיע הנתבע לחנות התובע בישוב סכנין, רכש ממנו טייצים וגופיות לנשים, בעלות כוללת של 2,600 ₪, הבטיח שישלם אחר כך בשיק אולם לא עמד בהבטחתו ולא שילם.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 2,600 ₪.

4.לטענת הנתבע, התובע סיפק לו מוצרי פרסום במחיר של 4,400 ₪ בלבד ונותר חייב לו 1,600 ₪. מאחר שהתובע לא הצליח לספק לו את יתרת מוצרי הפרסום הוסכם שהתובע יספק לנתבע סחורה מהחנות בסכנין בשווי של 1,600 ₪ וכך היה. הנתבע ואביו הגיעו לחנות התובע בסכנין והנתבע בחר טייצים וגופיות לנשים בשווי של 1,600 ₪, ובכך נסגר החשבון בין הצדדים.

5.המחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה בשתי שאלות:

א.מה שווי הסחורה שלקח הנתבע מחנות התובע בסכנין. 2,600 ₪, כגרסת התובע, או 1,600 ₪, כגרסת הנתבע.

ב.האם התובע סיפק לנתבע את כל מוצרי הפרסום שהזמין הנתבע, כגרסת התובע, או שסיפק לו מוצרי פרסום בשווי 4,400 ₪ בלבד, כגרסת הנתבע.