כראד נ' מסאלחה

התובע מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 6,376 ₪.

הוא מספר שבשנת 2010 סיכם עם הנתבע לעשות עבודות חשמל בבית בנו אחמד.

הוא טוען שהנתבע קיבל את כל הכסף עליו סוכם אך לא השלים את עבודות החשמל, והתובע נאלץ לשכור חשמלאי חלופי ולשלם לו את סך הכסף הנתבע.

לתביעה צורפה חשבונית שהנפיק החשמלאי החלופי.

הנתבע טען להגנתו שעבודות החשמל לא נעשו עבור התובע אלא עבור אחמד בנו והיריבות קיימת בינו לאחמד בלבד.

הוא טען שסיכם עם אחמד לבצע עבודות חשמל בביתו בתמורה לסך של 25,000 ₪.

כשסיים את עבודתו, ביקש ממנו אחמד לעשות עבודה נוספת לסלון כלות של אשתו הצמוד לבית, והנתבע עשה זאת ודרש על כך תשלום נוסף בסך 6,000 ₪.

הנתבע טוען שקיבל מאחמד סך כולל של 19,000 ₪, כך שאחמד חייב לו 12,000 ₪ נוספים ומסרב לשלם סכום זה לנתבע על אף פניות חוזרות ונשנות.

הנתבע טוען שהתביעה התיישנה, ואולם מדובר בהסכם מינואר 2010,כאשר עילת התביעה שנולדה לכאורה מאי תשלום החוב, נולדה חודשים לאחר מכן, וכתב התביעה הוגש ביום 8/1/17.

אשר על כן טענת ההתיישנות נדחית.

בדיון עצמו התרשמתי לטובה מעדותו של בן התובע, אחמד, ואני מעדיף אותה בבירור על עדות הנתבע שעדותו לא הייתה מהימנה.

אחמד סיפר שהצדדים סיכמו ביניהם שהנתבע יכין את עבודות החשמל בביתו של אחמד שנבנה באותה עת, וזאת בתמורה ל- 22,000 ₪.

אני מאמין לדברי אחמד, לפיהם הוא ואביו שילמו לנתבע סכום כולל של 26,800 ₪.

אמנם אביו של אחמד לא היה נוכח בפגישה בה סוכמה העסקה, אך האב היה מעורב בעסקה בהמשך, והנתבע ידע שהאב הוא הסמכות, הוא המשלם, והנתבע גם הודה בהמשך שפנה פעמים רבות לאב כשהיו לו טענות בקשר לעסקה .