ת"ק 1552-11-14

רכבי הצדדים היו בשני נתיבים מקבילים שהתמזגו לנתיב אחד.

בעת ההתמזגות היה מגע בין הרכבים ונגרם נזק לרכב התובע.

התובע טען, כי נסע מעט לפני משאית בה נהג הנתבע 3, בתנועה שזרמה באיטיות בשל עומס בדרך, כאשר חש חבטה בחלקה האחורי שמאלי של רכבו.

הנתבע 3 (להלן: הנתבע) טען כי היה בנתיב השמאלי מבין השניים וזהו הנתיב שממשיך בנסיעה ישר, ורכב התובע הגיע מאחוריו וכנראה ניסה להיכנס לפני המשאית וכך פגע בחלקה הקדמי של המשאית. לטענת הנתבע, זכות הקדימה היא שלו, שכן הוא רוצה להמשיך ישר, ו"הנתיב השמאלי לא נגמר".

לאחר ששמעתי את העדים ואת טענות נציג הנתבעת 1, ועיינתי בתמונות מקום האירוע (ת/1), אני מעדיפה את גרסת התובע וזאת בשל לעיל:

ראשית, בניגוד לטענת הנתבע, הנתיב הימני לא נגמר ושני הנתיבים משתלבים זה עם זה לנתיב אחד. תמונות מקום התאונה מראות, כי אין שילוט הקובע איזה מן הנתיבים מסתיים ואיזה ממשיך, או שקובע לאיזה משני הנתיבים זכות קדימה, ועל כן אי אפשר לקבל את טענת הנתבע כי זכות הקדימה שלו.

שנית, הנתבע העיד בדיון, כי הסתכל ישר על הכביש וזאת כאשר גם לגרסתו מדובר בשני נתיבים שנוסעים במקביל בעומס תנועה. בנסיבות אלו, רכב מסוים, ככל הנראה, ישתלב בנתיב המשותף לפני המשאית, בין אם רכב התובע ובין אם רכב אחר, והנתבע אינו יכול לנתק את עצמו מהתנועה בנתיב שלצדו.

שלישית, הנתבעים טענו (סעיף 7 לכתב ההגנה), כי הנתבע נסע בנתיב הימני, בכביש בעל שני נתיבים לאותו כיוון. בעדות הובהר כי הנתבע נהג בנתיב השמאלי מבין השניים, שכן הגיע מפנייה שמאלה בצומת ואילו התובע שהגיע מהכיוון הנגדי ופנה ימינה והיה בנתיב הימני.

רביעית, לטענת הנתבע, היה התובע בזווית של סטייה שמאלה לתוך נסיעת המשאית, כאשר שני כלי הרכב בתנועה. משתמע מעדותו כי התובע היה במהירות נסיעה גבוהה משל המשאית וניסה "להידחף" לפניו. במצב כזה, לו פגעה המשאית בכנף אחורית שמאלית ברכב התובע, היה צפוי להיות נזק של שפשוף או שריטה משמעותית במקום הפגיעה ועד לקצה הכנף, לרבות באזור הכנף אחורי משמאל, תוך גרימת נזק ממשי נראה לעין בפנס האחורי משמאל.