ת"ק 15420-01-15 מאור נ' רשות המיסים בישראל

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות של התובע לדיון שנקבע.

1.הצדדים זומנו לדיון שהיה קבוע ליום 7/6/15. באותו מועד היתה צריכה להידון התביעה שהגיש התובע בהליך של תביעה קטנה וכן בקשת הנתבע לסילוק התובענה על הסף בהעדר סמכות עניינית ומקומית.

2.התובע לא התייצב לדיון. משלא התייצב התובע והנתבע התייצב, נדחתה התובענה כאמור בתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

התובע עותר לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות. לטענתו, המגובה באישור רפואי, נבצר ממנו בשל מחלתו להתייצב לדיון.

3.התובע מאשר בבקשתו כי ידע על מועד הדיון, ולטענתו כאמור בשל מחלה נבצר ממנו להגיע לדיון ואף לא הודיע על העדרותו הצפויה.

משידע התובע על מועד הדיון, לא יכול להיות ספק שאין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. ביטול פסק הדין נתון איפוא לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395). לצורך דיון בבקשה להורות על ביטול פסק דין שהורה על דחיית התובענה יש לשקול את סיבת המחדל באי התייצבות התובע לדיון ואת סיכויי התביעה אם יבוטל פסק הדין. לעניין אחרון זה, הלכה היא שאין מקום להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מקום בו ניהול ההליך יביא לתוצאה זהה ויינתן אותו פסק דין ממש גם לאחר ניהולו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 344 (מהדורה שמינית, 2005) וההפניות שם).

4.בהשוואה לביטול פסק דין שניתן נגד נתבע בהעדר הגנה, יש מקום לבחון בשלב זה סיכויים לכאוריים בלבד של התביעה.

בחינת התביעה לגופה מעלה כי לתובע סיכויים קלושים בתביעתו כפי שהוגשה ולפיכך ממילא אין מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן.

אבהיר המסקנה.

5.על-פי האמור בכתב התביעה, התובע רכש נכס מקרקעין בגינו נדרש למס רכישה ובמכירתו נדרש לשלם מס שבח. על השומה הוספו ריבית והצמדה ומשלא דווחה העיסקה במועדה הוטל קנס שהופחת בסופו של דבר לבקשת התובע.

6.חיוב התובע, ככל נישום, במיסי מקרקעין, לרבות החלטות מנהל מיסוי מקרקעין על הטלת קנס והפחתתו, מוסדרים כולם בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: החוק). על השומות שהוצאו ניתן להגיש השגה ועל החלטות מנהל מיסוי מקרקעין על-פי אותו חוק יש להגיש ערר לוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי במחוז בו נתן מנהל מיסוי מקרקעין החלטתו (סע' 88 לחוק).

הלכה היא כי מקום בו נקבעו הליכי השגה וערר ייחודיים, לא בנקל יתיר בית המשפט לנישום להעלות טענותיו שלא בדרך שקבע המחוקק לגבי חקיקת המס הרלוונטית (ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל. ניתן ביום 7/8/12).

7.מכל האמור לאור מהות התביעה, שהיא למעשה השגה ו/או ערר על החלטות מנהל מיסוי מקרקעין ושיש להגישם על-פי הדרך הדיונית שהתווה החוק, נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע.

8.יתרה מזאת בתגובתו לבקשה ציין הנתבע שהוא מסכים לאפשר לתובע להגיש השגה, למרות חלוף המועד, באופן שתינתן לתובע האפשרות לתקיפה ישירה של ההחלטה במסלול ההשגה/הערר שנקבעו בחוק.

המסקנה היא שאין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, שהרי דיון בתובענה לגופה יביא לאותה תוצאה.

9.אשר על כן הבקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 7/6/15, נדחית. ואולם, משניתן פסק הדין בהעדר התייצבות אין בו כדי להקים השתק בין הצדדים.

בנסיבות העניין ולאור האישור הרפואי שהציג התובע, הגם בדיעבד, אני מורה על ביטול ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 7/6/15.