ת"ק 15314-03-16 בנו נ' פרץ

התובעת הגישה תביעה לפיצוי בסך 7,018 ₪ בגין פגיעה ברכבה. לטענתה, ביום 18.1.16 נסעה ברחוב ששת הימים בחדרה, חצתה צומת כאשר האור ברמזור היה ירוק, ונאלצה לבלום את רכבה עקב כך שהולכת רגל התפרצה למעבר החצייה באור אדום. כמפורט בכתב התביעה, התובעת נאלצה לבלום את רכבה ואז רכב הנתבעת התנגש בה מאחור. לטענת התובעת, הנתבעת לא שמרה מרחק סביר ולכן האחריות לתאונה עליה.

הסעדים הנתבעים על ידי התובעת הנם:

השתתפות עצמית 1,990 ₪; כינון 157 ₪; השתתפות עצמית לירידת ערך 1,121 ₪; הפסד הנחת העדר תביעות לשלוש שנים 750 ₪; עוגמת נפש 3,000 ₪.

לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה רובצת על כתפי התובעת, שסטתה בפתאומיות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני בו נסעה הנתבעת, ובלמה, וכל זאת מבלי לוודא שהנתיב פנוי. לטענת הנתבעת התובעת אחראית לתאונה כיוון שהסיטה את רכבה לנתיבה של הנתבעת. הנתבעת גם מכחישה את הנזקים הנטענים. בכתב ההגנה הפנתה הנתבעת לצילומי הפגיעה בכלי הרכב השונים, שבהם ניתן להבחין כי רכב התובעת נפגע בכנף הימינית האחורית ואילו רכב הנתבעת נפגע בחלקו השמאלי הקדמי.

לאחר שמיעת עדויות התובעת והנתבעת אני סבור כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת וזאת מן הטעם שעדות התובעת לא עלתה בקנה אחד עם גרסתה בכתב התביעה, כמפורט להלן:

בכתב התביעה טענה התובעת:

"... חציתי צומת באור ירוק, הולכת רגל ניסתה לחצות מעבר חצייה באור אדום. עצרתי מיד והנתבעת שנהגה ברכב מ.ר. ... פגעה ברכבי מאחור.

... הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכך שלא שמרה מרחק סביר ופגעה ברכבי מאחור".

במעמד הדיון טענה התובעת לראשונה כי הנתבעת סטתה מהנתיב הימני לשמאלי מאחר ובהמשך הדרך, לאחר הצומת, עמדו כלי רכב חונים בצד ימין של הכביש. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת "זגזגה" בין הנתיבים לפני שהתרחשה התאונה. נראה כי גרסה זו באה לעולם בעקבות הנטען בכתב ההגנה, לפיו התובעת היא שסטתה לנתיב הנתבעת כתוצאה מהתפרצות הולכת הרגל אל הכביש, ומשהנתבעת הצביעה על כך שרכב התובעת נפגע בחלקו האחורי הימיני.

לעומתה, העידה הנתבעת: "נסעתי בנתיב הימני והיא נכנסה לי לנתיב. היא פשוט סטתה לנתיב שלי. ... לא היה לי לאן לנסוע, הייתי בנתיב שלי. היא בלמה ונכנסה אלי. ... אחרי התאונה המשכנו ישר ולא היו מכוניות. עצרנו ממש אחרי המעבר חצייה".