ת"ק 15253-04-15,ת"ק 39721-10,ת"ק 39721-10-14

האדונים שמואל זוארץ וולרי שטריימך, תובעים זה את זה בשני תיקים שהדיון בהם אוחד, בקשר לתאונת דרכים מיום 4.5.14, תאונה שבה התנגשו כלי הרכב הנהוגים על ידם.

שמואל זוארץ טוען בתביעתו, שיצא ממגרש חניה ועצר את מכוניתו עצירה מוחלטת על מנת לתת זכות קדימה לולרי שטריימך.

ולרי נסע בכביש ישר וסטה מנתיבו ופגע ברכבו של זוארץ.

בדיון בפניי אמר זוארץ, שרכבו שלו הציץ לתוך הכביש שבו נסע ולרי, כמה עשרות סנטימטרים. זוארץ טען בעדותו, שעובר לתאונה ראה את רכבו של ולרי מגיע ולא ראה ליד ההגה נהג.

הוא מסיק מכך, שולרי רכן באותו זמן הצידה ולא הסתכל על הכביש ומשום כך סטה ימינה ופגע ברכבו .

ולרי טוען, שבכיוון נסיעתו היו מכשולים שהסתירו לו את שדה הראיה, מכונית חונה ועץ אקליפטוס.

הוא סיפר שנסע בכביש הראשי, כאשר זוארץ יצא מאזור חניה ונכנס לנתיב נסיעתו, בניגוד לחובתו של זוארץ לתת לו זכות קדימה.

ולרי ניסה לברוח שמאלה אך לא הספיק והתנגש ברכבו של זוארץ.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שזוארץ חייב היה לתת זכות קדימה לולרי.

זוארץ טען בעדותו, שמיד לאחר התאונה התנצל בפניו ולרי על המקרה.

ולרי השיב על כך, שעפ"י מנהגו, הוא מבקש סליחה גם כשאינו אשם.

לאחר בחינת הראיות, הגעתי למסקנה שאף אחד מהתובעים לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, כאשר כפות המאזניים מעויינות.

כאמור לעיל, זוארץ חייב היה במתן זכות קדימה לולרי, ואולם גם לשיטתו שלו, הוא (זוארץ) נכנס במידה מסוימת עם רכבו לתוך נתיב נסיעתו של ולרי, ולא ניתן לסמוך על טענתו לאחר מעשה, שנכנס לכביש בשיעור של עשרות סנטימטרים בלבד.