ת"ק 14627-10-15 מירן נ' פרץ ואח'

במסגרת תא"מ 34304-08-15 נתן כב' השופט סומך פסק דין על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בזו הלשון:

"הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונות נזקי רכבי הצדדים, אני קובע כי לא ניתן להעדיף את עדות נהג התובעת (מר אסולין- הערה שלי- שמ.מ.) לרבות העד הנוסף מטעמו (התובע דכאן- הערה שלי- ש.מ.מ.), על פני עדותה של הנתבעת 1 (הנתבעת 1 דכאן- הערה שלי- ש.מ.מ.) ובמאזן ההסתברויות אפוא עומדת תביעה זו בספק שקול אשר מוביל לדחייתה בכל מה שקשור לנזק בחלקו האחורי של רכבה. בנסיבות, זכאית התובעת לכדי הנזק בעבור החלק האחורי אך היות שאני מבין שהנתבעות פיצו עובר להגשת התביעה את התובעת בעבור ראש נזק זה, בהתאם לנספחי כתב ההגנה, אני קובע כי דינה של תביעה זו להידחות. בנסיבות, אין צו להוצאות למעט שכר התייצבות הנתבעת 1 כנפסק בדיון לתשלום על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום".

נוכח פסק הדין הגישה הנתבעת 1 בקשה לדחיית התביעה כנגדה נוכח מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא".

ביום 7.7.2016 שמעתי את העדים אשר הרחיבו עדותם בכל הנוגע לנסיבות התאונה.

לציין כי התובע דכאן העיד בתא"מ הנ"ל אולם לא היה צד לו, לא כתובע ולא כנתבע.

ברע"א 682/07 סקר כבוד השופט רובינשטיין את ארבעת רכיבי השתק הפלוגתא:

"הפסיקה התוותה ארבעה תנאים להיווצרות השתק הפלוגתא. ראשית, כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. שנית כי קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה , ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. שלישית כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי , להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה. רביעית כי ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה ( רע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גלר , פורסם בנבו).

הלכה היא, כי מקום שהקביעה הפוזיטיבית אינה באה לכלל ביטוי מפורש, אך היא מתחייבת "מכללא" - די בה כדי להפוך את ההכרעה לבסיס ההשתק פלוגתא. בנוסף, נדרש כי פסק הדין שניתן מבליט במפורש או מכללא, כי אמנם נפלה בו הכרעה לגבי הנקודה העובדתית שהועמדה במחלוקת [ראה לעניין זה: י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1409; ע"א 126/51 שלמה פלמן נ' יחיא, פ"ד כרך ו (1) 313; ע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' עלי חליל עזאם, פ"ד לא(1) 253; ע"א 5549/94 ק.י.מ.א להשקעות ובנין בע"מ נ' גרינפלד ואח', [פורסם בנבו]; ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט(1) 225].