כרמלי נ' בכר ואח'

לפניי תביעת רכוש עקב תאונת דרכים שארעה באזור התעשייה בעיר רחובות ביום 7.8.17, בסך של 14,052 ₪.

התובעת טענה כי נסעה ברח' היצירה באזור התעשייה ברחובות , בסמוך לשעה 17:00, בדרכה לפנצ'ריה, כאשר ברכבה הורכב גלגל רזרבי. התובעת תיארה כי מדובר ברחוב עמוס בו מצויים מוסכים ומפעלים ולאורכו חונים רכבים משני צדי הכביש. כפי הנטען מדובר בכביש דו סטרי , כאשר התובעת נוסעת בנתיב הימני והנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), סוטה באופן פתאומי מנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב נסיעתה של התובעת, פוגע ברכבה בצדו השמאלי , וגורר אותו ימינה לכיוון המדרכה הימנית.

הנתבע טען וכן הדגים באמצעות השרטוט שערך נ/1, כי עמד בחניה בצדו השמאלי של הכביש וביקש להשתלב בנתיב נסיעתה הנגדי של התובעת. לטענתו, רכב התובעת פגע ברכבו בפגוש הימני, כאשר הוא נמצא באמצע הסיבוב וטרם מספיק להשלימו.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התמונה של מקום התאונה שהוצגה באמצעות הטלפון הנייד של התובעת וכן את השרטוט שערך הנתבע נ/1 , המתארות את גרסאותיהם, ראיתי את תמונות הנזקים ובחנתי את מיקום הפגיעות ברכבים, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפניי את אופן קרות האירוע , לגרסתו – אני מעדיפה את גרסת התובעת, ולפיכך מצאתי כי האחריות לתאונה מוטלת על שכמו של הנתבע כפי שינומק להלן;

אני מקבלת גרסת התובעת שמהימנה עליי, כי התאונה אירעה בעת שהנתבע סטה בפתאומיות מנתיב הנסיעה הנגדי לתוך נתיב נסיעתה. התובעת העידה באופן קוהרנטי ובהיר ועדותה תאמה את הודעתה למבטחת , אשר ניתנה ביום 8.8.17, למחרת יום התאונה (צורפה כנספח לכתב התביעה), שם תיארה: "נסעתי ברח' היצירה בא.ת. ברחובות מכיוון מזרח למערב כשלפתע הרכב שנסע בנתיב ממול נכנס בי בדלת הנהג וגרר את הרכב כמה מטרים".