גורגי ואח' נ' לביטוח ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה שארעה ביום 23.1.15.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה, בשעה 00:30, נסע מר רחמים גורגי (להלן: התובע) ברחוב יהדות קנדה באור יהודה, מכיוון צפון לדרום, כשבכוונתו לפנות שמאלה לרחוב דגניה. לטענת התובע, רכב השייך לנתבעת 2, בו נהג הנתבע 3, מר סאן יל (להלן: הנתבע), הגיע מכיוון דרום לצפון, נכנס לצומת לא פנוי, שכן רכב התובע היה עם יותר ממחצית רכבו בתוך הצומת, וגרם לתאונה. עוד נטען כי התאונה היתה בלתי נמנעת, לאור מהירות נסיעתו של הנתבע.

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד נטען, מאידך, כי התאונה ארעה באשמו הבלעדי של התובע, שביצע את הפנייה שמאלה מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבע, שנסע ישר בנתיבו.

למען שלמות התמונה יצוין כי התובע לא הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד עובר לדיון. על אף האמור, ביקשו התובע וסוכן הביטוח שנלווה אליו לקיים את הדיון, ומשכך, ניתנה להם הפסקה על מנת לעיין בכתב התביעה שכנגד. עוד הגיעו הצדדים להסכמה, כי לאור קיומה של מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי, תמחק התביעה כנגד הנתבעת 1 – המבטחת – וכן תמחק ההודעה לצד ג' שנשלחה למבטחת, וכי הנתבעת 2 והמבטחת ימשיכו לברר את סוגיית הכיסוי מחוץ להליך זה.

בדיון שנערך העידו שני הנהגים – התובע והנתבע. בנוסף, העידו מטעם הנתבע מר צחי רפאל, שוטר וחבר של משפחת הנתבע, שהגיע למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה; מר בן בנימין, מכר של משפחת הנתבע, שהיה לטענתו עד לתאונה וכן מר צדוק יל, אביו של הנתבע. לבית המשפט הוגשו מטעם הצדדים תמונות צבע של הרכבים לאחר התאונה (ת/1 וכן תמונות צבע של רכב הנתבעים שנסרקו וצורפו לכתב התביעה שכנגד) וכן תמונות של הצומת בו ארעה התאונה (נ/1-נ/3).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את העדויות, לרבות עדויות הנהגים, שאף הדגימו בפני את התאונה ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים כך שהתובע אחראי בשיעור של 80% לקרות התאונה ואילו הנתבע אחראי בשיעור של 20% להתרחשותה.