ת"ק 1421-08-15 בראנץ נ' שרגא ואח'

1.בפניי תביעה שעניינה דרישה לפיצוי כספי עקב תאונה שארעה ביום 19.4.15 שארעה באזור שכונת גילה בירושלים.

2.התובע הוא אליעזר בראנץ (להלן: "התובע"). הנהגת ברכב התובע היא ביתו רחל בן לולו (להלן "רחל").

3.הנתבעת 1 היא גב' הילה שרגא (להלן: "הילה"). הנתבעת 2 היא המבטחת של הילה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

4.לטענת התובע, ביתו רחל היא זו שנהגה ברכב. לטענתו, הרכב שנפגע בתאונה הושבת בשל אובדן גמור. לטענתו, הנתבעת פגעה ברכבו מאחור. ואולם ניסיונותיו לקבל ממנה פיצוי עלו בתוהו. לדבריו, הנתבעת התכחשה לתאונה בטענה שביתו היא שגרמה לנזק.

5.רחל בן לולו ביתו של התובע העידה, כי נסעה בכביש בשכונת גילה ברח' המרגלית. לטענתה, היא רצתה לעשות פרסה והנתבעת נכנסה ברכבה מאחור. לדבריה, היא והנתבעת ירדו מהרכבים לאחר התאונה. הנתבעת צעקה ונלחצה, והיא ניסתה להרגיעה, כי חשבה לפתור את הבעיה ללא התערבות הביטוח, אך הדבר לא הסתייע.

6.לטענת הנתבעים האחריות אינה רובצת עליהם אלא על התובע וביתו. הנתבעת הילה, העידה בפני, כי נסעה לביתה וברכב היו ילדיה. הכביש הוא כביש פנימי, כביש שנוסעים בו לאט, ועל כן היא נסעה במהירות מאוד נמוכה. לדבריה, רחל יצאה מבלי לסמן והיא פגעה בה קלות בצד השמאלי של רכבה. לדבריה רחל עצרה באופן כזה שלא הייתה לה אפשרות להימלט.

דיון והכרעה 

7. לשאלת האחריות; שמעתי את עדותה של רחל אני נותן בה אמון ומעדיפה על פני עדותה של הילה. על פי אופי התאונה והפגיעות ברכבים, אני סבור, כי הילה לא שמרה על מרחק ביטחון מרכב התובע, נסעה במהירות ועל כן נגרמה התאונה. אני מעריך כי אילו שמרה מרחק ביטחון כנדרש בחוק התאונה לא הייתה נגרמת. אי לכך האחריות רובצת על הנתבעים.

8.לשאלת הנזק; הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם התובע. השמאי קבע כי בגין האובדן הכללי של הרכב העלות היא 5,000 ₪. לחוות דעת זו לא הוגשה חוות דעת נגדית ועל כן אני מקבל את חוות דעת השמאי כפי שהיא. מלבד זאת עלות שכ"ט השמאי הינה 700 ₪. בנוסף לכל לכל אלה, אני מורה לפצות את התובע בגין עוגמת נפש שגרמה לו התנהגות הנתבעות וכן בגין הוצאות שנבעו מהשבתתו של הרכב והכל בסך כולל של 1,300 ₪.

בסה"כ תשלמנה הנתבעות לתובע סך של 7,000 ₪ וזאת בתוך 10 ימים מהיום.