ת"ק 14101-08-13 פרקר נ' לוריס ואח'

התובעת והנתבעים מתגוררים בשכנות. בהתאם להחלטתי מיום 17.2.2015, עניינה של התביעה בדרישה של התובעת לפיצוי ע"ס 7,800 ₪, סכום המשקף הוצאות שהוצאו על פי הנטען לצורך שחזור תקרה בדירת התובעת.

בפתח הדיון הודיעה התובעת שתביעתה אינה מופנית כלפי הנתבעת 3.

התקיימה ישיבת הוכחות ממושכת, במסגרתה נבחנו טענות הצדדים. הצדדים תיארו בפני ביהמ"ש את הנכס והתייחסות למהות הזכויות של כל אחד מהם בנכס. נשמעו עדויות והוצגו ראיות שונות. לאחר בחינת הטענות, העדויות והראיות, נחה דעתי לפיה דין התביעה להידחות. להלן נימוקי החלטתי.

• בכל הקשור למישור הנזק, לא הוכיחה התובעת את שיעור התשלום ששולם על ידה לבעל-המקצוע ואשר ניתן לייחס אותו באופן בלעדי לעבודות שבוצעו בתוך הבית, לצורך תיקון התקרה. לא הוצגו חשבונית או קבלה. המסמך שהוצג (נספח 13 לכתב התביעה המתוקן) אינו מספק. אין זהות בין הסכום הנקוב בהצעת המחיר לבין הסכומים שלפי הנטען שולמו. צילום של המחאות (ככל שמדובר בתשלום בהמחאות) לא הוצג. קיים קושי להסיק איזה תשלום מיוחס לעבודה בתוך הבית ולצורך שחזור התקרה ואיזה תשלום מיוחס לעבודות אחרות (המסמך מתייחס גם לעבודות שלכאורה אינן קשורות – "נק' חשמל" ו - "תיקון חוץ"). ההסבר שמסרה התובעת ביחס להימנעות מהצגת אסמכתאות מתאימות [עמ' 8, ש' 16-19] אינו מספק.

   

• תביעה שעניינה טענות בדבר אחריות הנתבעים (או מי מהם) לקריסת חלקה הפנימי של התקרה בדירת התובעת מחייבת עדות של בעל מקצוע (מהנדס בניין) לצורך ביסוס הטענה. אין מקום להסיק, על יסוד תיאור כללי מצד התובעת והתמונות שהוצגו, מהי הסיבה לקריסת התקרה. מדובר בעניין שבמומחיות ולא היה מנוס מהבאת עדות מומחה לעניין כאמור. קיימת חשיבות מיוחדת בהבאת עדות מומחה לביסוס הטענה, במיוחד כאשר מדובר בבניין ישן, כאשר החלק שקרס מצוי באזור אשר על פי הנטען הינו בבעלות התובעת בלבד וכאשר במועד שקדם למועד בו קרסה התקרה ביצע בעל מקצוע מטעם התובעת עבודות על הגג. היה על התובעת להניח תשתית עובדתית מספקת, לפיה העבודות שבוצעו ביוזמתה לא גרמו או תרמו תרומה ממשית לנזק לגג (נזק שהוביל לקריסת חלקה הפנימי של התקרה).

   

• על חלק הגג המצוין מעל לתקרה שקרסה (חלק המצוי בבעלות התובעת) הוצבו שני דודים. דוד אחד שייך לדירת הנתבע 2 (דוד נוסף שייך לדירתה של הנתבעת 3, עמה הגיעה התובעת להסדר). לפיכך, לכאורה לא היה מקום להגיש את התביעה גם כנגד הנתבעים הנוספים. אלא שהתובעת טוענת שדודים שהיו מצויים על הגג – גם באזורים אחרים - והיעדר ניקוז מתאים הם שהובילו לקריסת התקרה. לטענתה, היעדר הפרדה בין חלקיו השונים של הגג (חלקים בבעלותה וחלקים המשותפים לכל בעלי הזכויות) גרמו לכך שמיים חלחלו לגג, גרמו נזק לגג והברזל והובילו לקריסת התקרה. יוצא, אפוא, שיש חשיבות לבחון האם במועד הרלבנטי לעניין קיימת הייתה הפרדה בין חלקיו השונים של הגג. הפרדה כאמור קיימת כיום, כעולה מהעיון בתמונה שהוצגה [נ/2]. הנתבעים 1, 2 ו – 4 טוענים שההפרדה האמורה קיימת הייתה כל השנים. התובעת טוענת שבעל מקצוע מטעמה הוא שביצע את בניית ההפרדה (החיץ). על יסוד עדויות של שלושה נתבעים (המתגוררים בבניין שנים רבות, קודם למועד בו עברה התובע להתגורר במקום), כנגד עדות התובעת, בהיעדר עדות ישירה מצד בעל המקצוע אשר על פי הנטען היה אחראי מטעם התובעת לבניית אותו חיץ (ועל אף האמור בסעיף 4 למכתב "עמידר" מיום 19.12.2010; ת/7, והאמור בסעיף 4 למסמך מיום 13.9.2012, נספח 11 לכתב התביעה המתוקן) – אני קובע שהתובעת לא הוכיחה שחיץ כאמור לא היה על הגג אלא בעקבות עבודות שבוצעו מטעמה, על כל הכרוך והמשתמע מכך.